משועממת כרונית...

ההורים שלי נסעו לאילת לשבוע ימים. התכנון המקורי היה שהאקס יהיה אצלי כל השבוע, נזדיין על כל רהיט אפשרי בבית ונראה סדרות וסרטים עד אור הבוקר, כמו שעשינו בפעם שעברה כשהם טסו לחו"ל.
בפועל קרה מה שקרה ואני לבד בבית ועצוב לי. עצוב לי עד כדי כך ששקלתי להתקשר אליו רק כדי שיבוא ויהיה איתי כי אני מתגעגעת... ואז נזכרתי שהוא בגד בי והוא בן זונה ושקרן.

ביום ראשון היה עצוב לי במיוחד. חזרתי הביתה מהעבודה, נכנסתי למצב רוח מלנכולי ואז קרה הדבר.
כפי שאתם וודאי זוכרים, או שלא.. ה-אקס שלי התחיל לשלוח לי הודעות בדיוק מלפני חצי שנה, כשהתחלתי לצאת עם הבחור הבוגד. הוא ביקש שניפגש ואני ביקשתי שלא. אבל עם הזמן חזרנו לדבר, בהתחלה שיחות חולין ולאט לאט שיחות עמוקות יותר על החיים ועל הבני זוג הנוכחיים שלנו. בהתחלה הפריע לי לשמוע על החברה החדשה שלו אבל אחרי שסיפרתי לו גם אני על הבחור שהיה שלי המצב נהיה יותר נינוח ושיתפנו זה את זו. עם הזמן כבר הסכמתי להיפגש איתו אבל בשל חששות מצידי דחיתי ודחיתי אותו בכל הזדמנות. בערך שבוע לפני שאני והבחור נפרדנו הוא שלח לי הודעה שהוא וחברה שלו נפרדו וכמה ימים אח"כ סיפרתי לו שגם אצלנו הסיפור הסתיים ודווקא אז קבענו להיפגש. אולי זה באמת נשמע התזמון הכי גרוע בעולם, שנינו מבואסים מהפרידות שלנו ודבר כזה יכול לגרור רק לדבר אחד- סקס עם האקס.

אז ביום ראשון האחרון קבענו להיפגש. שעה בערך לפני שהוא מגיע הוא שלח לי הודעה שהוא והחברה חזרו. קצת התבאסתי, אני לא אשקר... היה לי בראש סיטואציה ששנינו מעשנים ומבואסים על החיים ומי יודע...אולי אנחנו נזדיין על הספה. זה בערך הדבר שהכי הייתי צריכה באותו רגע. רק שלא ידעתי שמה שהעתיד צופה לי באותו ערב, יהיה הרבה יותר מעודד מסתם סקס עם האקס שאני אח"כ אתחרט עליו.
שעה אח"כ הגיע האקס ואני שומעת את הרכב שלו מחנה. עברה דקה, עברו דקותיים וחמש דקות והוא לא מגיע... פתחתי קצת את החלון ושמעתי צרחות עולות מרכבו. צרחות.. צרחות זה understatement. אני חושבת שבשלב הזה בערך כל השכנים שלי הציצו מהחלונות כדי לשמוע מי זה הזוג המופרע הזה שרב בחוץ. אחרי חצי שעה בערך של צרחות הוא הגיע.. מבואס יותר ממני. והערב כפי שתכננתי מלכתחילה קרה כמתוכנן. אבל לא, לא שכבתי איתו!
עישנו שנינו את הג'וינטים השמנמנים שהיו לי ואכלנו במבה. כל אחד שפך את ליבו ואמר כמה רע לו בחיים. למרות שהוא הבטיח מראש לא לדבר על החברה, בערך כל דבר שהוא הוציא מהפה היה עליה ואני הקשבתי להכל... הקשבתי לקשר שנשמע פחות או יותר כמו שהיה לנו, רק שהפעם הוא היה אני והיא הייתה הוא. הבחורה פשוט עושה לו בית ספר ומסובבת אותו על הציפורן הקטנה שלה. הוא נראה עצוב, לא הגבר הכריזמטי, עם הביטחון העצמי המופרז שהכרתי... הוא נראה כאילו היא שאבה ממנו את כל שמחת החיים שהייתה לו. לא שחלילה אני מרחמת עליו, אבל הוא סיפר לי על סיטואציות וריבים שהיו להם שהקשר נראה כאילו התחלפו היוצרות. הוא פשוט נמצא בנעליים שלי כמו שאני הייתי לפני שנה. אחרי שעה בערך היא שלחה הודעה וכדי לא לריב בווטסאפ הוא התקשר אליה והיא לא ענתה. ואז הוא התקשר שוב והיא לא ענתה.. ואז שוב. וככה כמה וכמה פעמים. ואם יש משהו שהאקס שלי שונא זה שעושים לו את זה, ואני עשיתי לו את זה לא מעט פעמים בקשר כי הוא היה נעלם לי באמצע ריב ומחליט לא לדבר איתי יותר, אז הייתי מתקשרת כמה פעמים והוא לא היה עונה. ואני יושבת מולו על הספה והוא פשוט מתנהג כמוני, אחד לאחד. הוא זה אני. 

אני לא שמחה, בהחלט שלא. זו ממש לא שמחה לאיד וזה גם לא באמת עודד אותי אלא רק חיזוק את האמונה הקטנה שיש לי. אני באמת לא מאמינה בהרבה דברים בעולם הזה, אבל אם יש משהו אחד קטן ששווה להאמין בו זה קארמה ו- what goes around comes around. כל מה שתעשה בחיים יחזור אלייך בדיוק אותו דבר. ואיך שהוא התייחס אליי בקשר היא עכשיו מתייחס אליו ועושה לו אותו דבר.
אז יש צדק בעולם. וגם הזבל שבגד בי זה יחזור אליו חזרה בהפוכה. כל כלב בא יומו.

זהו להיום,
היו שלום.