משועממת כרונית...

העולם הזה מוזר. אם מישהו היה אומר לי לפני שנה, כשהייתי שקועה בתוך הדכאון התהומי שלי ויחלתי למותי בעקבות הפרידה מה-אקס שלי שהיה אהבת חיי, ששנה בדיוק אחרי זה הוא יהפוך לאחד הידידים הטובים שלי, אני אספר לו על דייטים שהיו לי ועל גברים שיצאתי איתם, אנחנו ניפגש ולא יהיו בינינו מתח מיני וסתם כייף של חברים טובים... הייתי אומרת שנפלתי על הראש או שעשנתי יותר מידי (הלוואי וזה היה השני).

אבל עברה שנה והנה אנחנו. נפגשים (בלי מתח מיני!), מספרים אחד לשני על בני הזוג האחרונים שלנו, צוחקים וכייף לנו. אנחנו פשוט לא טובים כבני זוג אבל אנחנו אחלה כידידים ובאמת טוב לי במקום הזה.

אין לי יותר מידי מה להוסיף מעבר... אני עדיין בתקופת הלבד שלי-לא רוצה לצאת עם אף אחד-לא להזדיין עם אף אחד. גם ככה אף אחד לא ירצה לגעת בי, אחרי כל הקלוריות שהוספתי על עצמי בחורף הזה. 

אז אסיים עם השיר המושלם והחדש של סיה. ושום מילה על פדופיליה. הוא פשוט יפייפה ואני מאוהבת בשיה לה-בוף מהרגע שראיתי אותו בבורות לפני עשור... פאק, כבר עבר למעלה מעשור מאז שהסרט הזה יצא וראיתי אותו. 

השיר הזה דיי מסכם את השנה האחרונה שלי שהייתה מוזרה, יצרית, מלאת תשוקה, אהבות, פרדות, זיונים מזדמנים עם ילדים בני 20 ובעיקר הזויה. אני רוצה שהשנה הזאת תהיה קצת יותר שקטה ורגועה.. אני כבר זקנה, קשה לי עם זה ואני צריכה שגרה מונוטונית.