אז יש לי בת מצווש. לא, לא באמת... אבל הבלוג שלי מחר חוגג 12 שנים פוריות ומהנות. וכמו תמיד, הפוסט הראשון שלי!
האמת שבשנה האחרונה קצת הזנחתי, התעלמתי ולא התייחסתי אבל זה מסיבות טובות, פשוט אין לי זמן לכתוב ולמעשה הבת מצווש שלי מחר פשוט אני יודעת שמחר לא תהיה לי דקה אחת להקדיש למאורע המדהים הזה.
אני בתקופה הכי פעילה חברתית, אם אפשר לקרא לזה כך, שהייתה לי איי פעם.
חשבתי שבגיל 30 אני אלך לישון מוקדם כל ערב, אשאר בדירתי הצנועה עם התה והלימון והספרים הישנים, אבל השבוע יצאתי כל יום בשבוע וכך בשבוע שלפניו ובשבוע שלפניו ובכלל בחודשים האחרונים בעיקר מאז שעזבתי את בית ההורים. אני לא זוכרת מתי הלכתי לישון לאחרונה לפני אחת בלילה ולא שזה כזה מאוחר, אני פשוט קמה לעבודתי כל בוקר בשש וחצי.
לא שחלילה אני מתלוננת.. אבל בוא נגיד ככה, אם אני עייפה ונעצמות לי העיניים גם כשאני על רטליו כל יום, זה סימן רע.
האמת שאין ממש חדש בחיי מאז הפוסט האחרון.
אותם ריבים עם השותפה המלוכלכת,
אותם דייטים מעייפים עם גברים אקראיים.
אותן שיחות ארוכות בטיפול/קאוצ'ינג שאני עדיין תוהה אם הוא עובד..
והרבה עייפות מצטברת....
ותאמינו או לא, גם כעת עליי לסיים כדי ללכת להתלבש..
היו שלום.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היפשושית