יש אנשים שיהיו זמניים בחיים שלכם, אתם פשוט יודעים את זה. הם יגיעו לתקופה, יהפכו את החיים שלכם מהקצה אל הקצה, אתם תהיו בסערת רגשות, תחשבו איך הם לא היו כאן לפני כן ואז הם יעזבו. יעזבו בסערה וישאירו אחריהם רגשות, אדמה חרוכה או סתם געגועים שבסופו של דבר יעלמו עם הזמן.
ככה הרגיש החודש האחרון בחיים שלי. אוגוסט 2016 שיזכר לעד, לטובה ולרעה.. אבל בעיקר לטובה ועם געגוע עמוק בסופו של יום ועם זיכרון, ישאיר צביטה קטנה בלב וגעגוע למישהו שלא יכולתי להשיג באמת והיה במרחק נגיעה.
נפגשנו לפני חודש במסיבה של חברה משותפת. הוא הגיע עם בת הזוג שלו, חברה של חברים משותפים, פעם ראשונה שאני רואה אותו במסיבות שלנו. הוא היה כל מה שאני רוצה בגבר. בטוח בעצמו אבל עם זאת, לא יהיר או מתנשא, איש שיחה, עמוק, מצחיק אבל גם מעט מפחיד ומסתורי בו זמנית. גבוה, חסון ורחב מבחינת מראה, בהיר, מזוקן, חיוך ומבט שהמיס אותי מהרגע הראשון שראיתי אותו.
אחרי שעישנתי קצת הלכתי להירגע בחדר של חברה שלי והוא ישב שם, לבד במזגן. התחלנו לדבר ותוך כמה דקות הרגשתי משהו בבטן שלא הרגשתי כבר שנים. תוך כדי השיחה שלנו, אנשים באו ונכנסו לחדר אבל אנחנו נשארנו בשלנו. מהר מאוד השיחה גלשה לנושא מסוים שמשותף בנינו ומבחינתי כל האנשים בחדר כבר לא היו איתנו. היינו רק אני והוא.
המשכנו לדבר כמה ימים אחרי המסיבה והלהט, הכימיה והדינמיקה בנינו כבר התפתחה תוך ימים ספורים והוא סיפר על כך לחברה שלו. הרגשתי נורא אבל לא היה אכפת לי... התאהבתי במישהו אחרי שנים שזה לא קרה לי ושיזדיין העולם.
אחרי שבועיים בערך של שיחות, מיילים, ווטאספ- הוא אמר שהוא דיבר עם חברה שלו והם החליטו לקחת פסק זמן. הייתי מאושרת ויחד עם זאת הנושא המשותף שלנו שלקח חלק גדול מהשיחות, הפחיד אותי. היו לי לא מעט סשנים בשנים האחרונות והייתי כמה וכמה פעמים במסיבות פטיש, אבל ההרגשה הייתה שונה, הרגשתי שהפעם אני בהחלט שלו.
נפגשנו בסך הכל ארבעה ימים. ארבעה ימים שהיו ללא ספק הימים הכי מאושרים, אינטנסיביים, מפחידים, מרגשים, כואבים ומשמחים שהיו לי בחיי.
כל קשת הרגשות שאפשר להעלות על הדעת האנושית- קרתה בארבעה ימים הללו. היינו יחד שעות כל יום, ימים ארוכים ומהרגע שהלכתי עד לרגע ששוב ראיתי אותו- התגעגעתי אליו בכל דקה במהלך היום. הגוף שלי כאב מהסשנים שלנו באותה מידה שהוא כאב מגעגועים אליו, אם לא יותר. הסשנים שעשיתי איתו היו חלקם חדשים לי ופורצי גבולות שמעולם לא עשיתי. הרגשתי אליו אהבה כמו שלא הרגשתי מעולם עם גבר. גבר שמקנה לי ביטחון ופחד בו זמנית, אושר וייאוש, אהבה ושנאה, עונג וכאב. כל מה שאני צריכה מנטלית, מינית, רגשית- הכל בגבר אחד.
אחרי הימים המעטים שהיו לנו יחד, הוא אמר שהוא צריך לשוחח עם בת זוגו. פעם אחת במהלך הימים הללו הוא אפילו השתמש במילה "אקסית", ואני, סתומה שכמותי כבר התחלתי לפתח ציפיות. חשבתי אולי שנהייה יחד, הוא יחזיר לי את האהבה הזאת שהייתה כל כך חסרה לי בשנים האחרונות. סוף סוף מישהו פרץ את שכבת המגן ששמתי על עצמי והסדקים נפתחו והגיעה איתה אהבה גדולה לגבר שכל כך חיכיתי לו.
אבל בערב ראיתי שהם חזרו. אפילו עדכנו סטטוס בפייסבוק שהם זוג והם ביחד - והלב שלי נשבר. הייתי בפאב הקבוע שלי ובכיתי לבעלים/ברמן במשך שעתיים. הכי קלישאה שלי.
אני מתגעגעת. אני מתגעגעת לגבר הזה שבארבעה ימים עשה אותי לבנאדם הכי מאושר ושמח בעולם. אני מתגעגעת לחיוך שלו, למבט הממיס והמפחיד שלו, לעגילים שלו, לריח שלו, לנשימות שלו, לגב שלו, לבטן שלו, לזין שלו, לידיים שלו, לרגליים שלו, לתחת שלו, ללשון שלו, לזיעה שלו, לאוזניים שלו, לשיער שלו, לשפתיים שלו.
אבל אני יודעת שהוא לעולם לא יהיה יותר שלי.
אני עדיין אראה אותו ואותה באירועים של חברים משותפים והלב שלי יבער מקנאה. אני יודעת שכל פעם שאני אראה אותם יחד אני אלך לבכות בצד או גרוע מזה- אתמזמז עם גבר אקראי כדי לגרום לו לקנא. אבל אני אדע ויותר גרוע- הוא יודע.. שזה רק למראית עין בלבד, כי עמוק בפנים שנינו יודעים שאני רק רוצה אותו והוא לא באמת יקנא כמו שאני מקנאה לו.
אבל הוא מאותם אנשים זמניים בחיים, שמגיעים לתקופה כדי לעשות אותך מאושר ואז נעלמים ואתה נשאר רק עם הגעגועים והדמעות בסוף של יום.
אבל הוא הגיע בדיוק בזמן.
שכבר חשבתי שלא אוכל עוד להתאהב באף אחד והרמתי ידיים מגברים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היפשושית