משועממת כרונית...

בוקר טוב.

קודם כל, אני אפתח בזה ש...אני לא יודעת למה התעוררתי בשעה הזאת !!!
קמתי עם כאב ראש/בטן/גוף ענק !!! ואני רק רוצה למות.

האנג אובר זה רע....

אני רוצה לבכות. חיי הם מועקה אחת גדולה.

טוב, אז בוא נתחיל.

אתמול בערב... עידו וחבריו <גיל וגיא> באו לאסוף אותנו... דבר שהיה מוזר מלכתחילה כי גיא הוא האהבה הנכזבת של חברתי טל. לכן, הנסיעה הייתה קצת מוזרה. לה, לא לי.

איך שיצאנו מפ"ת... ראינו אולי כל 5 דקות ניידת משטרה... מה שהלחיץ את הבחורים מקדימה.

חברתי טל שהיא משצ"ית עבר, לא כ"כ מצטיינת, אמרה כייוני נסיעה שונים... אבל בכל זאת נסענו בכיוון ההפוך, מה שהוביל את עידו להיכנס לרחוב לא לו... ובדיוק אז באה משטרה ממולינו... אז ברחנו לרחוב צדדי. היה משעשע. בסוף הסתבר שטל בדרך פלא, לא לה, אכן אמרה את הכיוונים הנכונים... ואחרי כמה דקות ארוכות של נסיעה הגענו לחניון נטוש והמשכנו בהליכה למועדון.

יש לציין שכול הנסיעה עידו שם ברדיו שירי אהבה בסגנון "התינשאי לי אהובה, התהיה לי לאישה" וכל מיניי שירי אהבה נוסח אייל גולן <רע>... ופשוט אני וטל הסתכלנו אחת על השניה כל הנסיעה...

<שיהיה ברור למי נועדו השירים...>

טוב, כשהגענו היו שם מספר רב של אנשים מהשכבה... אחרי הכל, זה היה מעיין יומולדת של מישהו מהשכבה שלי...

נכנסו. בהתחלה- מעפן. כרגיל... אבל אחרי זה הגיע כוס הבירה הראשונה. ואחריה השניה.

ואחריה הוודקה... ואחרי הכוס הזאת עוד מספר כוסות ווקדה למנהן. ואחרי זה הגיע טור הטקילה.

ברגע זה המסיבה כבר התחילה להיות חביבה. :) מה גם שעלינו לקומה ה-3 של המועדון לחדר <האמת... חדרון> של מוסיקת רוק. והיה חביב עד מאוד.

אחרי מספר דקות... אני לא כל כך זוכרת מה קרה....

אבל הדבר האחרון שזכור לי... אותי בוכה בהיסטריה באמצע הרחבה.

אתם וודאי תוהים מי, מה, למה ומתי ....

אז ככה... בוא נגיד שאלכוהול ודכאון הולך יופי ביחד !!!!!!

האמת, שזו הייתה כל מטרת ההגעה שלי למועדון. להשתכר עד אובדן חושים...ולא לזכור שום דבר ממה שעובר עליי בזמן האחרון, ואכן- הצלחה.

אז... בוא נחזור מעט אחורה.

כנראה שהייתי במצב ממש רע כי טל וידידי, יתיר, הביאו אותי לאיזה חדר חשוך שנחים שם ואמרו לי "לכי להקיא! טיפשה... <את הטיפשה... אני מוסיפה עכשיו> בקיצור... פתאום שמעתי שיר של Skunk Anansie ואני הריי בתקופה שלהם עכשיו.... וכל שיר שלהם גורם לי לבכות רצח...

אז... הם שמו את אחד השירים שלהם שהכי גורם לי לבכות... אז פשוט קמתי ובכיתי.

זה היה מטורף... והדבר הכי משחרר שהיה לי איי פעם.

אנשים נגשו לשאול מה יש לי.

זה הדבר האחרון שאני זוכרת....

אחר כך... ככה בשלוש ומשהו, יצאנו והלכנו לכיוון המכונית, תוך כדיי שאני אומרת כל 3 שניות לטל "זה בסדר, זה כלום. שום דבר... אל תדאגי". <ממש........>

ככה בארבע הגענו לאזור רמת גן...והבחורים החביבים החליטו שהם רעבים. אז הם עצרו בברלין <ככה קוראים לזה?!?> ופשוט אכלו. בשר. מי אוכל בשר בארבע לפנות בוקר ?!?

טוב. זהו... אני מניחה.

חזרנו הבייתה <בשלום, יש לציין... עידו באמת נוהג טוב. רק מקלל כל הזמן... נשים שנוהגות>

עכשיו אני פה... עם כאב ראש שבטח תיכף יעבור... כי לקחתי כדור <ואימא כבר הסתכלה עליי בחצי מבט כזה... עויין. וד"א, שעה לפני שהייתי צריכה לצאת... אימי הפולניה אומרת לי לא ללכת. חחחחחחח>

יאלה, ביי.

נ.ב- עשו טובה, תרשמו תגובה.