משועממת כרונית...

כבר כמה ימים שאני בדכאון.

ולא, לא סתם אחד שחולף עם מזג אוויר (או שקשור לאיזושהי מחלה מזדמנת),

אלא אחד כזה שנשאר.

והוא גורם לי לבכות, והמון. אני בוכה במוקד מכל שטות.

אחרי כל שיחה שמתארכת,

אחרי כל שיחה שגורמת לי לחץ,

אחרי כל שיחה שצועקים עליי,

ובכנות, זה לא בגלל השיחות.

אני לא יודעת בגלל מה זה, לפני רגע הכל היה בסדר.

ומה שהכי מטריד אותי זה... שהפעם אני חושבת שהוא ממש רציני. תרופות רציני.

אני לא עומדת בזה.

מצד אחד אני חושבת שמזל שיש לי את העבודה כי אחרת מזמן הייתי שוקעת, ומצד שני...

העבודה הזאת היא חלק גדול מכל הלחץ הזה.

לא דיברתי עם בן כבר כמה ימים, אמרתי לו שאני בדכאון ושאני צריכה קצת זמן לעצמי. והוא כיבד את זה.

האמת היא גם ש... אני רוצה שנפסיק להיפגש.

יותר מידיי דברים מטרידים אותי לאחרונה,

וגם... זה לא זה.

כבר כמה ימים אני חושבת איך להגיד לו את זה...

גליתי, תאמינו או לא, שסקס מעולה זה לא הכל בחיים.

יותר מידיי מחשבות עוברות לי בראש, ואין לי זמן לכתוב אותן...

אני מרגישה כרגע דיי...

אבודה.

זה מצחיק, אבל כל פעם שאני בדכאון רציני אני פתאום מתחילה לשמוע את Skunk, ואני מוצאת את השיר שהכי "מתאים" לי לדכאון...

Cheap Honesty  - Skunk Anansie

I know too well,I know these lies
I've seen them smothered in sweet ridicule
A seedy smile, they think thev'e scored
But I know morning comes and babes a lone again
Too alone again

So what can I do with cheap honesty
You giving me more than I can see
But I'm too cool to say
That I want it all my way
Get blasted by this sincerity

I wish I had, the streets full view
These people screaming
Through their settled loves
So I pretend, so mellowed out

Too teasing, weak enough to long for
Home again, loverly home again

שפחתכם,

זקוקה נואשות לעזרה.