משועממת כרונית...

חג שמח לכם, נאמניי.

אתמול אחרי העבודה יצא לי לראות את הפרק הבלתי נשכח ב "פרפר נחמד" עם אלי גורנשטיין כדוד פסח.

אההה.. מה אגיד לכם, הנאה צרופה. איזו קלאסיקה. אחד הפרקים היותר טובים שהיו.

אני לא יודעת אם אתם זוכרים, אבל בפרק הזה רואים משפחה עושה את ליל הסדר, ואתמול ראיתי עד כמה המשפחה הזאת לא קשורה אחד לשני. האבא עירקי, האמא פולניה והילדים תימניים... והשולחן כולו מקושט בחסות. נורא מוזר.

ושבי ואוזה קיבלו על כך שהם מצאו את האפיקומן- אגוזי מלך!

איזו מן מתנה זאת אגוזי מלך !? הם נורא היו קמצנים שם בחינוכית...

עדיין.

בכל אופן, הליל סדר.

הליל סדר היה אצלינו השנה.

(תנסו לדמיין את המשפט הבא בקול דודתי משהו) היה נורא נחמד, האוכל היה נורא טעים. הדג היה מעולה... והכבד, מדהים.

האמת שהיה בסדר. סולידי שכזה.

מה כבר יכול להיות בליל סדר !? הילדים הקטנים זחלו מתחת לשולחן וקיצצנו כמה שיותר בהגדה.

אנקדוטה משעשעת הייתה, שלקראת אמצע קריאת ההגדה אח שלי אמר: "מזה אבאל'ה, לא באנו לפה להתגייר..." , וזה היה מאוד במקום... ומאוד משעשע. :)

ולא רבתי עם אמא שלי (שזה כבר הישג מרשים), כי הייתי אתמול בעבודה... אבל היו כמה ויכוחים במהלך היום. ככה שהכל היה באמת רגיל.

מה שהיה באמת משעשע אתמול היה חיפוש האפיקומן.

אבא שלי החביא אותו בשביל שהילדים הקטנים של בן דוד שלי יוכלו לחפש אותו, אבל מסתבר שהם קטנים מידיי (שנתיים ושלוש) ולא הבינו את כל הקונספט של חיפוש האפיקומן.

אז תדמיינו לכם אנשים מבוגרים, בשנות העשרים והשלושים (!!) לחייהם, שחלקם כבר עם ילדים, מחפשים בקדחתנות אחרי חתיכת מצה, בכל הבית.

בסופו של דבר, אבא שלי סבר שלא יהיה הוגן אם באמת מישהו מאיתנו ימצא את האפיקומן, וגילה לילדים איפה הוא החביא אותו. כך שכולם עשו עצמם מופתעים כשהם הלכו בדיוק למקום והכריזו שהאבדה נמצאה.

אבל הבקשה שלהם הייתה מאוד צנועה, סוכריות...

נו, שויין.

הם תיכף ילמדו שהרבה סוכריות עושות תולעים בתחת, וימנעו מהן כמה שיותר (ואני אומרת את זה ממקור ראשון! אחד הזכרונות הראשונים שלי מגיל שלוש בערך היה, התיאור הנ"ל... שלא ארחיב בו, כי אני לא רוצה להביך אתכם יותר מידיי בתיאורים :) ).

זהו זה, אני חושבת...

אהה.. כן, וקיבלתי בחג 200 ש"ח מאמא שלי (לא לפני שהבהרתי לה שזה לא בא על חשבון המתנה ליומולדת!) ובושם מהדודה..

מחר אחרי העבודה אני הולכת עם הצוות שלי לבואולינג (בהתחלה זה היה ללונה פארק, אבל אחרי הכרזות שעברנו את הגיל, המיקום הוחלף)...

מקווה שיהיה נחמד.

לאחרונה השתעשעתי קצת עם המצלמה בנייד שלי, ולהלן כמה תמונות שצולמו בה...

השומר מסך האלוהי שלי בפלאפון!!

בלינק'ה בתמונה ממיסה לבבות עם עינייה החתוליות החודרות ! אין... היא פשוט דוגמנית !!

היו לי עוד כמה תמונות שלה ושל מון, אבל משום מה אני לא מוצאת אותם על המחשב....

אז קבלו שתיים שלי:

תמונה שאני דיי מחבבת, שידיד שלי צילם...

אבל יצא לי כאן פרצוף קצת עגול, ואני לא מתה עליו באופן כללי..(על הפרצוף, לא על הידיד :) )

נו, שויין...

התמונה ה"קשוחה" משהו....

כן, בטח. היה לי סתם משעמם. והפלאפון שלי מלא בתמונות הזיות.. אז הינה אחת לדוגמא,

עריכה מאוחרת (18:20), ברקע: דיסק האוסף החדש והמעולה- 

 "כנסיית השכל - אוטוביוגרפיה"

היום אחרי ארוחת הצהריים, ז"א אחרי ליל הסדר השני, נפלה על אבי רוח נוסטלגית משהו והוא רצה ללכת לגבעת הצבעוניים.

ומה היא אותה גבעת צבעוניים !?

כשאבי היה ילד קטן וחמוד לפני לא מעט שנים, הייתה גבעה לא רחוקה מהבית שלו (כיום- שלנו) שבו גדל שדה גדול של צבעוניים. והיום הוא החליט לראות אם הוא עדיין קיים.

אז למען הרוח הספורטיבית (ורוח החג) החלטתי להצטרף אליו ולראות אם אותה גבעה שבינתיים בנו סביבה כבישים והנדל"ן שיגשג, עדיין קיימת.

ולהלן התוצאות :

ואם תהיתם, אז לא.

היו במקום הרבה מאוד פרחים, אבל צבעוניים... לא.

לטענת אבי, הוא אמר שהעונה נגמרה לפני שבוע בערך, לקראת סוף מרץ.

אז נלך בשנה הבאה....

ובינתיים, עוד קצת תמונות לא קשורות שצלמתי:

הנמלים האלה היו ממש מצחיקות. הסתכלתי עליהן כמה רגעים והן נראו כאילו הן מתנגחות אחת בשניה כל הזמן.

זה היה משעשע....

ולסיום, הנעליים שלי.

לא מעניין אני יודעת... אבל המצלמה הייתה תלויה לי על הצוואר, ובאמצע ההליכה ראיתי את הרגליים שלי דרכה, אז החלטתי לצלם אותם:

ואבא שלי, החמוד.. שחזר קצת מבואס-

התמונה יצאה קצת מטושטשת.. וזה משום שהלכתי כל הזמן מאחוריו, על מנת לצלם צמחים, נמלים ושאר דברים לא מעניינים...

זהו זה, נאמניי.

המשך חג שמח ושבוע טוב,

שפחתכם.