כבת להורים פולנים, למדתי ברבות השנים שאם אני מבקשת מהם משהו ואני רוצה שהוא יעשה, אז הדבר יקרה רק אחרי תחנונים רבים והתרפסויות, ומיד אח"כ יגיע שלב הצעקות, הריבים וכל הייתר...
ושלא תבינו לא נכון, הם בסוף יתנו לי את מה שביקשתי, אבל רק אחרי אין סוף יסורי מצפון ו"את לא מקבל מאיתנו מספיק ?" .. הם יוציאו לי את המיץ ואת כל הקרביים עד שיתנו לי בסופו של דבר את מה שביקשתי...
ואתמול הגיע השלב האחרון.
אחרי שקרוב לחודשיים אמרתי להם, ששעתי הגיעה ואני כבר בת 21, ואני רוצה מיטה זוגית ואני מוכנה גם להשתתף איתם בכל ההוצאות (ידעתי מלכתחילה שהכבוד הפולני שלהם לא יתן להם שאני אשתתף בהוצאות, אז מה איכפת לי להציע :))- נסענו לאיקאה !
יום קודם לכן הסתכלנו בקטלוג אז ידענו מראש איזו מיטה אנחנו רוצים אז הכל הלך כ"כ מהר..
בחירת המיטה, המזרון, השולחן הקטן, המנורת קריאה....
הכל היה כ"כ מהר, עד שלא עברה שעה וחצי והוצאתי מהוריי שיחיו, קרוב ל-5000 ש"ח ! היאח היידד....
אבל אל תדאגו, ההורים שלי לא יתנו לי לשכוח כ"כ מהר את הקניה הזאת, והיא תעלה לי בבריאות למשך כל השנה. הם לא יפסיקו להזכיר לי את הקניה הזאת בכל פעם שנריב, שלא נדבר, או סתם כשהם ירצו לעקוץ אותי ולהגיד ש"אני מקבלת מספיק".
כי ככה זה האופי הפולני... הם לא יכולים לתת מכל הלב, הם חייבים לגרום ליסורי מצפון ממושכים...
אז מחר אני אקבל את המיטה, וצילמתי כבר את החדר שלי בצילומי ה"לפני" (לא משנה שהוא צולם כבר כמה פעמים ואתם כל הזמן יכולים להסתכל בתמונות שברשימות, אבל בכל זאת...), ואני מחכה כבר לצלם את ה"אחרי".
גררררר..
ואחרי הכל, תודה להורי (שהביאוני עד הלום?) שלמרות שהם יכולים להוציא אותי מדעתי, והם מוציאים בכל הזדמנות (כי זאת ההנאה שלהם בחיים), אני אוהבת אותם למרות הכל ובלה בלה בלה....
# # #
אתמול בערב ראיתי סרט כזה קיטשי ודביק, אבל אני חייבת להמליץ לכם עליו, כי הוא היה כזה מקסים......
"מילים ולחן" עם יו גרנט ודרו ברימור..
ואני חייבת להתוודות שהתאהבתי בדרו ברימור !
זהו זה, תראו את הסרט... הוא ממש חמוד.
אז אתמול אחרי כל הקניות והסרט, נשכבתי לישון עייפה ורצוצה, תאמינו או לא (בערב שבת!) ב 23:30....
ממ.. זהו זה.
ושיהיה לכם שבוע מצויין, נאמני.
שפחתכם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היפשושית