אני חושבת שאני על סף התמוטטות.
לא עצבים, פיזית.
אחרי 3 הארכות השבוע שעבדתי בהן 11 שעות, והארכה נוספת היום, (עבדתי עד שלוש !!), כוחותיי תמו.
אני רוצה ללכת לישון ולקום רק ביום ראשון. (חרוז שכזה)
השבוע נהלתי שיחה עם המנהלת שלי על פרויקטים עתידיים, שהיא תשמח שאני אקח בהם חלק בצוות.
כמה נחמד לשמוע את זה, ופידבקים על העבודה שלי... :)
זהו. אין לי כ"כ הרבה מה לספר.
רק עבודה.
אני כבר בקושי זוכרת איך החדר שלי נראה.
נחה עליי רוח נוסטלגית, כרגע ברקע:
רותי - אריק איינשטיין
לי כל גל נושא מזכרת
מן הבית, מן החוף,
מן העצים יפי צמרת
וזהב שלכת בת חלוף.
הנשאי, ספינה, ושוטי -
מה רבים הכיסופים
לי נערה יש ושמה רותי,
המצפה באלה החופים.
תכול עיניה כשמיים
מבטה כלהבה.
אם אך נשקתי השפתיים
אז ידעתי מה זאת אהבה.
סער, הספינה חורקת,
תקפץ מגל אל גל.
אלי עם רעם היא צוחקת
ועם רוח לי תפרע תלתל.
סופשבוע טוב.
שפחתכם.