אני ממש אוהבת את השורה הזאת, והיא תקועה לי בראש כבר שבוע ימים.
אפשר להגיד שזו גם התחושה שלי בזמן האחרון, מן שגרה מנומנמת שכזו... שכלום לא קורה.
רק עבודה ועבודה. לא שאני מתלוננת (תאמינו או לא), כבר דיי התרגלתי ועכשיו הכל זורם על מי מנוחות.
הדבר היחיד שמפריע לי הוא שאני לא עושה שום דבר בשביל עצמי. אני חוזרת הבייתה אחרי יום עבודה של 11/9 שעות ומיד הולכת לישון.
לפני כחודש רציתי להירשם לסדנת הרצאות בהיכל התרבות בעיר. משהו נחמד וקליל.. סרט+הרצאה, פעם בחודש, ביום שישי בבוקר. אין לי מושג למה לא נרשמתי בסוף, כנראה שהייתי עצלנית מידיי.
זה היה יכול להיות נחמד.
אולי תציעו לי משהו שאני יכולה לעשות עם עצמי ?
שהיה לכם חג שבועות שמח !
ימים לבנים - שלמה יידוב
ימים לבנים, ארוכים, כמו בקיץ קרני החמה.
שלוות בדידות גדולה על מרחב הנהר.
חלונות פתוחים לרווחה אל תכלת דממה.
גשרים ישרים וגבוהים בין אתמול ומחר.
כל כך קל לשאת שתיקתכם, ימים לבנים וריקים
הן עיני למדו לחייך וחדלו משכבר
לזרז על לוח שעון את מרוץ הדקים.
ישרים וגבוהים הגשרים בין אתמול ומחר.
לבבי התרגל אל עצמו ומונה במתינות דפיקותיו.
ולמתק הקצב הרך מתפייס, מוותר ונרגע,
כתינוק מזמר שיר ערשו טרם סגור את עיניו,
עת האם הלאה פסקה מזמר ונרדמה.
שפחתכם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היפשושית