משועממת כרונית...

אני כ"כ עייפה. גם לאחר השלמת שעות שינה מרובות, כל מה שאני חושבת עליו מהרגע שאני קמה, זה מתי אני אשכב שוב על המיטה שלי ואעצום עיניים.

בכל אופן, אתמול חזרתי מסופשבוע עם הצוות מהעבודה.

ובכן, זה לא היה בדיוק "סופשבוע צוותי" כמו שקראו לזה, זה היה יותר כמו 24 שעות חביבות למדיי, שהעברנו בכייף בקיבוץ חוקוק שליד הכינרת ונשארנו לישון שם ללילה.

אז ביום חמישי, לאחר חמש שעות עבודה (לא באמת חשבתם שוויתרו לנו על שעות עבודה ?!) נסענו לנו לכוון הכינרת. הנסיעה הייתה מושלמת. המזגן היה נעים, הנוף היה מדהים ואני והmp שלי בילנו ארוכות יחדיו..

מטרת הסופשבוע הייתה למעשה בונדינג עם הצוות ושיפור ושימור האופן וההתנהלות המקצועית, השיתופיות וכל הביחד הצוותי כדי לשפר את העבודה, או משהו כזה.

רקע קטן על הצוות שלי- אנחנו 16 בנות בצוות כולל הבוסית ובן אחד ומסכן שהצליח לסבול אותנו, 16 בנות פטפטניות וחופרות, במשך 24 שעות.

הגענו לקיבוץ קצת לפני שלוש בצהריים. הכל היה נורא יפה. המקום, הסידור, האווירה.

התישבנו לנו בשמש למשך שעה, שתינו, אכלנו ודיברנו על הא ועל דאה.

לאחר מכן היינו צריכות להיכנס לכיתות ו...להתחיל לדבר.

התרגיל הראשון, מטרתו הייתה להכיר אחת את השניה קצת יותר טוב. וכך כל אחת התחילה לדבר על עצמה אבל, מנקודת מבט של מישהו או משהו אחר. למשל, הבוסית שלי סיפרה על עצמה מנקודת המבט של כרטיס האשראי שלה, מישהי סיפרה על עצמה מנקודת המבט של הכלב שלה... זה נשמע אידיוטי אבל זה היה ממש נחמד, וכל אחת נפתחה והיו אי אליו לחלוחיות בעיניים. אני ספרתי על עצמי (כמובן) מנקודת המבט של הבלוג שלי...

בסופו של דבר, התרגיל נמשך יותר מידיי זמן כי זה מה שקורה כש-16 בנות מתחילות לספר על עצמן, ולפני ששמנו לב היינו כבר צריכות להתפצל לחדרים וללכת להתלבש לארוחת ערב.

החדר היה ממש חמוד, והייתי בו עם עוד בחורה מהצוות שלי. התמקמנו לנו והלכנו להתקלח.

בערך בשמונה בערב התאספנו שוב ליד האוטובוסים ונסענו במשך עשרים דקות (!!) לארוחת הערב.

הגענו למקום ממש מגניב ונתנו לנו תרבושים בכניסה (?!), מסתבר שכל הארוחה הייתה הפתעה בסגנון תורכי...

נכנסנו למקום והיה בופה עם בורקסים, פלפלים וכל מיני מאכלים תורכיים. חשבנו שזאת ארוחת הערב, אבל אז קראנו לנו להיכנס לאוהל גדול והושיבו אותנו על מחצלות וספות ו..האוכל התחיל להגיע. המון אוכל, והכל בסגנון תורכי.

היה ממש יפה. לאחר מכן התחילה מסיבה ואז הגיע האלכוהול. הרבה אלכוהול ובחינם !

האחמ"ש (אחראי משמרת) שלנו שהצטרף לטיול החליט שהוא חייב לשכר אותי, אז אחרי יין לבן, וודקה רדבול וצ'ייסרים של טקילה שכבתי לי חצי מעולפת על הספות, שבין לבין, כשהיה שיר נורמלי הלכתי לרקוד עם הבנות.

קרוב לשתיים עשרה חזרנו לקיבוץ, כשבחוץ הבנות המשיכו לאפטר-פרטי על הדשא, אך אני ובת זוגתי לחדר ראינו "האלופה" והלכנו לישון.

בבוקר קמתי (עם כאב ראש לא קטן) והלכנו לאכול ארוחת בוקר חלומית בקיבוץ...

לאחר הארוחה ועוד קצת שהייה בשמש, ניכנסנו לכיתה והתחלנו לדבר על הצוות, על שיפור העבודה וכל הבולשיט הזה. למעשה היה דיי נחמד.

לאחר כמה שעות בהן טחנו וחפרנו בכל צורה אפשרית, עלינו חזרה לאוטובוסים והגענו הבייתה קצת לפני ארבע.

היה ממש נחמד למען האמת, שינוי שגרה שכזה.

טוב, נאמניי.

אני עייפה.... הלכתי (שוב) לישון.

שפחתכם.