משועממת כרונית...

גם אני מצטרפת הפעם לנושא החם,

האמת שאף פעם לא הייתי תולעת ספרים גדולה, ואת רוב הספרים מהרשימה פה לשמאלי קראתי רק בשנה האחרונה, בזמן שהייתי מובטלת אחרי הצבא ואחרי הפסיכומטרי. הייתי מסיימת ספר כל יומיים, שלושה.

אבל אי אפשר להגיד שקראתי הרבה ספרים... חבל.

בכל אופן,

אחד הספרים האהובים עליי ואולי הספר שקראתי הכי הרבה פעמים בחיי, הוא ספר שירים לילדים של שלומית כהן אסיף שנקרא, "לפעמים בגשם, לפעמים בלב", שלצערי לא מצאתי קישור אליו (אולי כי הוא אחד הפחות מוכרים שלה).

קיבלתי אותו מתנה ליומולדת בכיתה ד' ממישהו שלמד איתי בכיתה, ואני לא אשכח, כשקיבלתי את הספר נורא התרגזתי. הייתי ילדה קטנה ושאלתי את עצמי איך הוא קונה ספר ליומולדת ולא איזה משחק או משהו כזה.

עם השנים ראיתי שזאת המתנה הכי יפה שאפשר לקבל, ואם תשאלו אותי אם אני זוכרת מה עוד קיבלתי מתנה ליומולדת בכיתה ד', אני לא אזכור לעולם, אבל את הספר הספציפי הזה אני לא שוכחת.

שד"א, הוא פשוט מקסים... ואם אתם נתקלים בו, אז תפרגנו לעצמכם ספר לילדים, מה יש....

ספר ילדים נוסף שמלווה אותי מגיל צעיר הוא, "אבא ארך רגליים" של ג'יין וובסטר.

האמת, שלא ממש רציתי לקרא את הספר הזה אבל הייתי צריכה לעשות עליו עבודה בכיתה ח', הגיל שהכי לא רוצים לקרא בו ספרים. אבל ממש התאהבתי בו וקראתי אותו מאז אולי עשרות פעמיים, ויש לו מקום של כבוד בספריה שלי.

והעבודה, קיבלתי עליה מאה. :)

מה גם, שחבר של אבא שלי מהעבודה קרא בזמנו את העבודה שעשיתי (הייתי צריכה לכתוב פרקים נוספים משלי לעלילת הספר, שזה לא ממש היה קשה. כל הספר מורכב כמעט רק ממכתבים), קרא את מה שכתבתי (והוא כותב בעצמו) והוא אמר שאני כותבת מקסים.... ולילדה בכיתה ח' זה מאוד מנפח את האגו לקבל כזאת מחמאה ממישהו מבוגר, ואז היא מתחילה לחשוב שאולי היא טובה בכתיבה, והשם ישמור, בכתיבת תסריטים.

:)

ספר נוסף שמלווה אותי כבר כמה שנים, ועם הזמן הסופר שלו הפך לסופר האהוב עליי וקראתי עוד ארבעה ספרים שלו (והחמישי בדרך) הוא "יער נורווגי" של הַרוּקִי מוּרַקַמִי, שקראתי להערכתי כבר שלוש פעמים.

על הספר הזה המליץ לי המורה שלי להיסטוריה בכיתה י'. באיזה יום יצא לי לדבר איתו (שלא על היסטוריה) ומפה לשם הוא המליץ לי על הספר הזה, שהתגלה כספר והסופר האהוב עליי.

לי הספר מאוד מזכיר את התפסן בשדה השיפון (למרות שלא סבלתי את "התפסן.."). ולא, לא בגלל שמורקמי היה המתרגם של התפסן ליפנית (אחותי מאוד מתקוממת מזה שאני אומרת את זה), פשוט צורת הכתיבה שלו נורא מזכירה את סלינג'ר לדעתי.

בכל אופן, הייתי כותבת תקציר, אבל אני גרועה בזה, אז פשוט תכנסו ללינק. ספר מעולה.

ספר נוסף, אחד הספרים המדהימים שקראתי, הוא "הזר המיסתורי" של מארק טווין. הוא פשוט מדהים, אין לי מילים לתאר אותו. והוא מדכא בצורה מטורפת. (לוק, אתה האחרון שצריך לקרא את הספר הזה :P)

העלילה שלו מאוד פשוטה, מה קורה כשהשטן מגיע לכדור הארץ, ואיך הוא רואה את האנושות מהעיניים שלו.

מטריד ומדכא לגמרי.

על "יונה ונער" של מאיר שלו, המליץ לי אחד המפקדים שהיו לי בצבא. באיזשהו יום שהייתי עייפה ומדוכדכת, ישבתי אצלו בחדר והוא הכין לי קפה במכונת האספרסו שלו, דיברנו על החיים ועל ספרים. והוא אמר לי שאני חייבת לקרא את הספר הזה, ואכן קראתי.

קראתי אותו בתקופה שההורים שלי היו בסין למשך חודש כמעט. ולמה אני מספרת לכם את זה.... כי כשקראתי את סוף הספר, נורא בכיתי ופתאום מאוד התגעגעתי לאמא שלי והייתי חייבת לדבר איתה (אוווווווווו), והיה אולי שתיים בלילה אצלינו, אצלם היתה זו שעת צהריים, ופשוט התקשרתי אליה בוכה בהיסטריה וסיפרתי לה על הספר.

זהו, להפעם. הייתי יכולה להמשיך ולהמשיך (למרות שכמות הספרים שקראתי לא ממש גדולה כ"כ לדעתי), אבל אני אנטוש כעת.

שיהיה לכם סופ"ש מקסים...

גוד שבס,

שפחתכם.