משועממת כרונית...

אתמול יצאתי לי בספונטניות קרוב לחצות עם חברה שלי, ליאת, ועם החבר החדש שלה.

הם חברים קרוב לשלושה חודשים, והם נורא בויפרנד-גירלפרינד כאלה. הם נורא דביקים, מתלטפים ומתנשקים. וזה נורא מעיק.

שלא תטעו לרגע, אני הכי שמחה בשבילה והכי מפרגנת, אבל אני שמחה שכרגע, במצב שלי היום, אין לי את זה.

גם כשהיה לי מישהו (סוףסוף) אף פעם לא הייתי מהטיפוסים האלה.

זה כ"כ לא אני.

בדיוק סיימתי שיחה עם אהובי ג'ק, ואמרתי לו שהפנטזיה שלי, נכון להיום.... זה ללכת לישון עם מישהו במיטה, כשהוא קורא ספר כשאני קוראת ספר לידו, וככה להירדם שנינו, כל אחד בצד שלו.

כי אחרי הכל, אחרי כל המרירות, כל התלונות, כל הבכיות,

דיי טוב לי כרגע.

על מי אני עובדת.

כשבדידות אינה פחד- כנסיית השכל

שפחתכם.

נ.ב- מזל טוב לאהובתי שמשתחררת בשבוע הבא.