שמעתם פעם דפדוף דפים של עיתון, חיכוך בין שתי אצבעות, פסיעות, נשיפות של אנשים, לגימות שתיה, פתיחת דלת, הקלקה על העכבר, זרימת מים, לחישה, רשרוש מפתחות ?
אני לא.
זאת אומרת, כבר לא הרבה זמן.
תקופה ארוכה (ובתקופה ארוכה אני מתכוונת לפחות לשנה וחצי באוזן שמאל, ולחצי השנה האחרונה בימין) שרמת השמיעה שלי צנחה והתקשתי לשמוע. זה לא הפריע לי עד שרמת השמיעה באוזן השניה פחתה עוד יותר, אבל אז התחלתי לעבוד באורנג' ולא מצאתי לי זמן (כמובן) לגשת לבדיקה.
והיום סוף סוף היה לי תור לרופאת א.א.ג שתבדוק את השמיעה שלי.
קמתי לי בבוקר התלבשתי ולא שמעתי כלום. אמא שלי הורידה אותי במרפאה וחיכתי בתור, בשקט.
נכנסתי כעבור כמה דקות, הרופאה האנטיפתית ביותר שראיתי בחיי, הסתכלה לי לשניה באוזניים ואמרה לי להיכנס לחדר השני ולשכב על המיטה.
לא עוברות מספר שניות והיא מחדירה לי חומר שמנוני ודוחה לאחת האוזניים, החומר חילחל לי לבפנים ואני מרגישה שהאוזן שלי בוערת ומבעבעת ושעוד שניה תצא מהמקום. היא מצמידה אליי מכשיר כלשהו ולחץ אדיר נכנס לי בתוך האוזן וינק את כולי. הרעש היה נורא, של צלצולים ויניקה. הרגשתי שעוד שניה המוח שלי יוצא מהאוזניים.
אלו היו 10 הדקות הכי מתסכלות, מגעילות, לא נוחות וכואבות בחיי.
ואז היא עברה לאוזן השניה.
שוב הרגשתי כאילו שואבים לי את החיים ואת המוח בפרט, ואז גם החדר התחיל להסתובב וכאב לי הראש.
היא סיימה אחרי כמה דקות נוספות והרגשתי כאב ראש נוראי ושכל העולם מסתובב סביבי במהירות מטורפת.
היא אמרה לי לנוח כמה דקות כדי שהראש שלי יפסיק להסתובב וכשקמתי,
זה היכה בי!
רעש נוראי, של גרירת כיסאות, פתיחת דלתות, צעדים, צפצופים, צעקות, רכבים...
כל רשרוש, רחש, לחישה, זמזום, קול.. הכל נשמע בצורה החדה ביותר. כאילו שיש לי שמיעה ביונית למרחקים.
כל צליל צורם, גורם לי להתכווץ מכאב ואי נוחות. אני לא יכולה לסבול את זה! העברתי יד בשיער ושמעתי את החיכוך בין היד לשיער, את החיכוך של הג'ינס...
כשיצאתי מהמרפאה זה היה פשוט נורא, הרגשתי שכל העולם צורח, צווח, מצפצף, צועק.
אני רוצה את השקט שלי!!
והאוטובוס, אלוהים... איזה רעש היה באוטובוס.. תמיד כ"כ רועש בפנים !?
איזה תסכול.
מה שכן, המוזיקה בmp חדה וחזקה מאיי פעם, ואני אפילו לא צריכה לשמוע על העוצמה הכי גבוה, האמצע מספיק לי ביותר. :)
טוב, נאמניי. יש לי עוד שעה עד שאני אלך לעבודה, אז אני אלך לנמנם מול תוכניות הבוקר.
אני פשוט אוהבת את השיר הזה,
שוב לא שקט (לעזאזל) - רוקפור
בדרך אל ההיגיון
בורח למקום מוגן
הייתי משנה הכל
אם אפשר היה לדעת
זמן עובר, חלפה שנה
בדרך אל ההיגיון
זה בכלל לא שיר רומנטי
ללכת לכיוון נכון
עוד סיפור שלא נגמר
זמן עבר, חלפה שנה
שוב לא שקט
דו דו דו דו דו,
דו דו דו דו דו
שוב לא שקט
דו דו דו דו דו,
דו דו דו דו דו
דו דו דו דו דו, אה
בדרך אל ההיגיון
אני מקשה ללא מוצא
בדרך לסיום נכון
זה הטקסט שלא נגמר
שלא נגמר
שוב לא שקט...
שפחתכם.