בעודי מעלעלת היום במוספי סוף השבוע, שמתי לב לדבר מעניין, אני בת 21 ואני עדיין תמיד מחפשת את הנעלם בציור השבועי לילד של ג'קי. אני לא נגמלתי מההרגל הזה מגיל 6 אני חושבת. שלא תטעו לרגע, אף פעם לא ממש צבעתי את הציור ושלחתי, אבל אני עדיין מסובבת ומחפשת את העיתון כדי למצוא את הפטיש הנעלם או את המדריך גדי שהלך לאיבוד למרגלות ההר.
ודווקא היום כששמתי לב לזה, בדיוק אבא שלי אמר לי פתאום, באמצע הבילוי המשפחתי השבועי שלנו- "כוכב נולד", שאמרתי שהשיר "החליל" הוא אחד האהובים עליי (וידעתי את כל המילים!), אבא שלי אמר לי שאני אומנם בת 21 בגיל הכרונולוגי שלי, אבל יש לי מנטליות של בת 70 בדברים שאני עושה, בהתנהגות, ובייחוד בטעם המוזיקלי שלי, שהוא לפעמים (ואני מדגישה- לפעמים) תקוע איי שם בין הדודאים לגשר הירקון.
הייתי יכולה להסתדר יופי בהופעות של הגבעטרון. אני יודעת את כל המילים... :)
סבתות מתות עליי, אני בטוחה בזה.
ובכלל, לדעתי השנים הכי יפות בארץ, הן שנות ה-50-60. הייתי מסתדרת מצויין בכסית, למרות שבכלל לא הייתי מתקבלת לחבורה שלהם, הם היו צוחקים עליי ואני הייתי מסתכלת עליהם בקנאה מהקפה ממול.
מממ... נוסטלגיה.
זה באמת מוזר, אני באמת חשה במן ערגה מסויימת לתקופה הזאת, כאילו באמת חוויתי אותה.
מי יודע, אולי חבויה בי נשמה שהתגלגלה מאיזו פולניה מזדקנת... זה יסביר לחברים שלי כמה וכמה דברים עליי.
בלי כל קשר, לפני ששמתי לב חלף לו עוד חודש.
(ועדיין ממשיכה להפקיר את בלוגי)
שיהיה לכם קיץ קריר ואל תלכו בשמש !!
זה לא בריא...
טוב, נאמניי.
שיהיה לכם סופשבוע מקסים..
ערב מול גלעד - אריק סיני
האילנות כל כך כבדים,
כופף הפרי את הבדים,
זו השעה המרגיעה,
בה נרדמים הילדים.
אל הבקעה מן הגלעד
טלה שחור ורך ירד,
כבשה פועה בוכה בדיר -
זה בנה הקט אשר אבד.
ישוב טלה אל חיק האם,
ישכב בדיר וירדם
והכבשה תישק אותו
והיא תקרא אותו בשם.
נסתר הליל בין הבדים
והנביא הגלעדי
יורד דומם אל הבקעה
לחזות בשנת הילדים.
ישוב טלה...
שפחתכם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היפשושית
