משועממת כרונית...

מה זה החום הזה?

אני נמסה.....

ולמרות זאת קמתי לי היום, ביום החופשי שלי אחרי שעבדתי כל השבוע כמו מטורפת, בשמונה וחצי בבוקר.

האכלתי את הבנות (מון ובל, כמובן) ונסעתי לי העירהּ לעשות ציפורניים. הפעם לק שחור (הקודם היה אדום..)

לאחר מכן, נסעתי לקניון לפתח 150 תמונות מהצבא שדחיתי במשך יותר משנה כי אני עצלנית (משתסבר שכבר לא, אם אני קמה בשמונה וחצי בבוקר ביום שישי הפנוי שלי).

לאחר שיטוטים ארוכים בקניון (אחרי הכל, הייתי צריכה לחכות שעה לפיתוח) ישבתי בבית קפה שבו פלונית עובדת והעברתי את הזמן, אח"כ הסתובבתי וקניתי לי ג'ינס ב-180 ש"ח (לא כזה נורא), לא משנה שאין לי כסף, סוף החודש ומסגרת האשראי שלי הגיעה למקסימום, קניתי אותו.

נו שווין....

חזרתי הבייתה קרוב לשתיים, מזיעה ודוחה, ונכנסתי למקלחת הכי קרה שעשיתי מימיי וזה היה כ"כ כייף.

ואז כשגלגלצ ברקע ישבתי וטרחתי על האלבום המושקע של הצבא יותר משעה.

ובכלל, לאחרונה אני חשה געגועים מוזרים לצבא. החלטתי שביום רביעי הקרוב אני אפתיע את חברה שלי ואבוא לשתיית השחרור שלה, ואני מתה כבר לראות שוב את כולם, למרות שרוב המפקדים שלי והאנשים שאהבתי עזבו. ולמען האמת, רק אתמול נודע לי שהמפקד שלי (כפרה עליו) נהיה נציג משהב"ט בביפ (חסוי), אבל השגתי את הטלפון שלו שם ואני אתקשר אליו בימים הקרובים לאחל לו מזל טוב על המינוי...

( חם לי... למה המזגן פה לא מקרר ?! )

ועכשיו.. העבודה.

קיבלתי פרויקט נוסף לזה שקיבלתי לפני שבועיים.

ושוב, הכל נורא מוזר לי לאור העובדה שאני במוקד רק חמישה חודשים ובחרו בי מתוך 50 נציגים ותיקים אחרים.

אני שונאת לפרגן לעצמי, אבל איך לדעתכם אני מרגישה לאור העובדות הנ"ל שהצגתי בפניכם ולאור זה שאומרים לי שהבוסית שלי המליצה עליי לשני פרויקטים ובמילים של אחת הבכירות אצלינו, "בחרו אתכן (אותי ונציגה נוספת) כי אתן בין הבולטות במוקד מבחינת נוכחות ומבחינת נתונים".

כן, זה עוד קצת שעות עבודה בשבוע וזה המון אחריות, ואני בת 21 ואני פתאום מפתחת מיני קריירה במקום הזה שנקרא אורנג' ופתאום אני חושבת להישאר שם יותר משנת ההתחייבות שלי, ועוד לאור העובדה שאם אני ארצה להתחיל ללמוד, הם יממנו לי מחצית מגובה שכר הלימוד שלי.  

כמה חם - אריק איינשטיין

שפחתכם.