משועממת כרונית...

שלומות לכם נאמניי היקרים.

היום נפל דבר, הבוסית המדהימה שלי... עוזבת.

לא הפסקתי לבכות.

זה ישמע מגוחך אבל אני כ"כ אוהבת אותה. באמת.

כשהתחלתי לעבוד, וסיפרתי לאחותי עד כמה היא בנאדם מדהים היא אמרה לי שזה לא נורמלי שככה אוהבים את הבוס. ועדיין, אחרי שמונה חודשים (כן, כן, שמונה חודשים!) אין לי מילה רעה אחת להגיד עליה.

היא פשוט אחד האנשים הכי מדהימים שהכרתי בחיים שלי. ועם יד על הלב, אני יכולה להגיד שבתקופת הזמן הקצרה שהכרתי איתה, היא שינתה אותי קצת.

אוי, אני כ"כ פתטית. אני רק חושבת על זה ומתחילות לרדת לי דמעות.

והיום, אחרי שהיא כינסה את כל הצוות שלנו והודיעה שהיא עוזבת, היא אמרה שהיא תישב עם כל אחד ואחד לשיחת סיכום. ולצערי, הייתי הראשונה....

וזה היה כ"כ עצוב.

כמו הפרק הלפני אחרון ב"חברים" של רייצ'ל, שהיא נפרדת מכולם.

אני ללא ספק, הייתי צריכה מסקרה עמידה במים כדי לעבור את היום הזה.

עצוב לי.

שפחתכם.