אוףףף...
הבוסים שלי מהעבודה כ"כ טובים בלעשות לך רגשות אשם על זה שאתה בבית, חולה. הם פשוט טובים בזה.
בזמן שאני כותבת לכם מילים אלו, למרות שעדיין יש לי אבעבועות על כל הגוף, אני מרגישה אשמה בזה שיש לחץ כרגע במוקד.
אז נכון שאין לי כבר חום, אני לא מדבקת ואני מרגישה בסדר יחסית, אבל אני ממש לא מתכוונת לצאת מהבית כשיש לי פצעים שחורים על כל הגוף.
היום נגמרו לי הימי מחלה, והרופאה שלי הייתה חולה היום, אז דחו לי את התור שהיה לי ליום רביעי, והמנהלת מרפאה אמרה לי שברגע שאני אגיע ביום רביעי אני אקבל אישור על הימי מחלה שלי עכשיו. אז לכאורה ממחר אני בבית בלי ימי מחלה בפועל, אבל אני אקבל עליהם אישור בסופו של דבר. ואני צריכה את הימי מחלה האלה, כדי שכל הפצעים יגלידו או מה שיקרה קודם, אני אגרד אותם מהגוף, כי זה ממש כייף לגרד את הפצעים היבשים.
כמובן שזה לא מה שאמרתי לבוסית שלי, אבל היא עדיין אמרה לי לשיים מייק-אפ על הפנים (!!) ולבוא לעבודה, אבל רק אם אני באמת יכולה ורק כדרך אגב, שאני אדע שיש זמני המתנה מטורפים במוקד ויש הרבה חוסרים והיא עצמה הגיעה היום עם חום גבוה (ממש...).
אווווף !! זה כ"כ לא פייר!
אני הבנאדם הכי לא בעייתי במוקד, לא לקחתי יום חופש אחד מאז שהתחלתי לעבוד, והם יודעים את זה (וגם המנהלת מוקד טרחה להגיד לי את זה כשהתקשרה לשאול לשלומי) שהם צריכים אותי ואני לפעמים מצילה להם את התחת עם הנתונים שיש לי, אז מה לעזאזל הם רוצים ממני ?!
אסור להיות חולה ?! אסור לי להחלים כמו שצריך !?
שילכו להזדיין !!!!
אם לפני שהתחלתי לכתוב את הפוסט, עוד היו לי רגעי חרטה וחשבתי שאולי אני אחזור מחר לעבודה... שילכו להזדיין.
אני אקח את השלושה ימי מחלה הנוספים האלה כי הם שלי והם מגיעים לי !
שפחתכם,
עצבנית מתמיד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היפשושית
