משועממת כרונית...

היממה האחרונה הייתה בלתי נסבלת.

אמא שלי כבר לא מעשנת כמעט חמישה ימים, וההתנהגות שלה פשוט מגוחכת.

היא צורחת על כל מי שנמצא לידה.

מהרגע שקמתי הבוקר היא לא הפסיקה לצרוח עליי, על כל דבר שעשיתי, נגעתי, נשמתי...

היא אפילו צעקה היום על הילד של בן דוד שלי, והוא בן שלוש.

אני חושבת שבקצב הזה, אולי עדיף שהיא תחזור לעשן.

מממממ..

מון חולה. שוב.

יש לה כל הזמן נזלת, ובשלושה ימים האחרונים היא בקושי אכלה. אז היא עכשיו על אנטיביוטיקה עד שהכל יעבור למסכנונה הזאת. כפרה עליה :]

היא כמעט בת 13, גיל קצת בעייתי.

ולא, אנחנו לא חושבים על הדבר השני, חס וחלילה. למון יש חיי נצח. ועד עכשיו היא השתמשה רק בנשמה אחת (ואיזו נשמה!), אז כך שיש לה עוד זמן לנצל את השמונה הנותרים.

מון בצעירותה-

טוב, אין לי עוד מה לומר.

החיים שלי כ"כ חדגוניים כרגע שהדבר הכי מרגש שקרה לי הhום זה לתת למון את התרופה...

שיהיה לכם שבוע טוב,

ובהצלחה לכל הסטודנטים מחר.

שפחתכם.