משועממת כרונית...

11 שנים וואו. לא הולך ברגל... כבכל יום הולדת קבלו את הפוסט הראשון.
אז נכון שבפוסט האחרון רשמתי שאני מחפשת את השגרה וקצת שקט... אבל החיים שלי תמיד היו ההפך מזה. אז סוג של חזרתי לקשר-לא-יודעת-מה-זה-בדיוק עם האקס הבוגד. שכבנו ואמרנו כל מיני דברים אחד לשני מעבר להתנצלויות שלו. הוא קיבל לא מעט סטירות וכאפות לפנים (באמת אבל, הוא גבר מוכה). כל אחד אמר את דברו בנושא ואז הזדיינו כמו שפנים בסוג של makeup sex. אבל לא חזרנו... הכל שם עדיין מאוד מעומעם ולא סלחתי לו וכנראה שגם לעולם לא אסלח.
וסוג של אהבה ישנה שלי אמר לי היום שהוא רוצה לראות אותי והציע שניפגש אחרי שלא ראיתי אותו מעל לשלוש שנים. מוזר...
בכלל, הימים האחרונים היו ימים של אנשים מהעבר וזיכרונות רחוקים... אני אוהבת את הלא-שגרה-שלי.

וקרה היום הדבר הכי חשוב- הגשתי את העבודה האחרונה שלי לתעודה. שזה אומר שסיימתי עם התואר, סיימתי את הלימודי תעודה ואין עוד מבחנים, עבודות ומטלות להגיש! חיי חופשיים כדולפין ששוחה באוקיינוס, כפרפר שחי בימיו האחרונים. אני עדיין לא מעכלת את העובדה שסיימתי עם הלימודים (אלא אם כן אחליט ברגע של גחמה פראית להירשם לתואר שני. זה לא יקרה). אח"כ נסעתי מהאונ' לאחותי והיה לנו דייט מושלם. אכלנו סושי והרמנו כוסית לכבוד סיום לימודי, והכוסית האחת הפכה לשלוש כוסות ומצאתי את עצמי בשבע בערב שיכורה ברחבות תל אביב הקרים. 

ועכשיו אני פה.. שיכורה קלות מיין שכבר הפסיק להשפיע.

שיר יומולדת. 
 

העולם הזה מוזר. אם מישהו היה אומר לי לפני שנה, כשהייתי שקועה בתוך הדכאון התהומי שלי ויחלתי למותי בעקבות הפרידה מה-אקס שלי שהיה אהבת חיי, ששנה בדיוק אחרי זה הוא יהפוך לאחד הידידים הטובים שלי, אני אספר לו על דייטים שהיו לי ועל גברים שיצאתי איתם, אנחנו ניפגש ולא יהיו בינינו מתח מיני וסתם כייף של חברים טובים... הייתי אומרת שנפלתי על הראש או שעשנתי יותר מידי (הלוואי וזה היה השני).

אבל עברה שנה והנה אנחנו. נפגשים (בלי מתח מיני!), מספרים אחד לשני על בני הזוג האחרונים שלנו, צוחקים וכייף לנו. אנחנו פשוט לא טובים כבני זוג אבל אנחנו אחלה כידידים ובאמת טוב לי במקום הזה.

אין לי יותר מידי מה להוסיף מעבר... אני עדיין בתקופת הלבד שלי-לא רוצה לצאת עם אף אחד-לא להזדיין עם אף אחד. גם ככה אף אחד לא ירצה לגעת בי, אחרי כל הקלוריות שהוספתי על עצמי בחורף הזה. 

אז אסיים עם השיר המושלם והחדש של סיה. ושום מילה על פדופיליה. הוא פשוט יפייפה ואני מאוהבת בשיה לה-בוף מהרגע שראיתי אותו בבורות לפני עשור... פאק, כבר עבר למעלה מעשור מאז שהסרט הזה יצא וראיתי אותו. 

השיר הזה דיי מסכם את השנה האחרונה שלי שהייתה מוזרה, יצרית, מלאת תשוקה, אהבות, פרדות, זיונים מזדמנים עם ילדים בני 20 ובעיקר הזויה. אני רוצה שהשנה הזאת תהיה קצת יותר שקטה ורגועה.. אני כבר זקנה, קשה לי עם זה ואני צריכה שגרה מונוטונית.