משועממת כרונית...

אימצתי לי צמח.

במוקד החדש שלנו, מפוזרים בכל עמדה עציצים קטנים, ובעמדה שלי יש עציץ שהעלים שלו מזכירים את Audrey 2 , אז קראתי לשלי Audrey 3. ולצערי רק בחור אחד מהמוקד ידע שמדובר בצמח הטורף

מ "Little Shop of Horrors".

מאכזב.

אני מקווה בקרוב להביא לכם תמונה קטנה של Audrey 3, לא שזה כ"כ מעניין.

בעצם זה לא מעניין, אז שכחו מהתמונה.

מחר אני עובדת 13 שעות.

שואה גרעינית.

משמונה בבוקר עד ארבע יש לי קורס חונכות, ועד תשע וחצי בערב יש לי משמרת במוקד.

מממ, זהו. אני מניחה.

חיי הם קופסא קטנה, עלובה וכתומה.

שפחתכם, ממורמרת.

היממה האחרונה הייתה בלתי נסבלת.

אמא שלי כבר לא מעשנת כמעט חמישה ימים, וההתנהגות שלה פשוט מגוחכת.

היא צורחת על כל מי שנמצא לידה.

מהרגע שקמתי הבוקר היא לא הפסיקה לצרוח עליי, על כל דבר שעשיתי, נגעתי, נשמתי...

היא אפילו צעקה היום על הילד של בן דוד שלי, והוא בן שלוש.

אני חושבת שבקצב הזה, אולי עדיף שהיא תחזור לעשן.

מממממ..

מון חולה. שוב.

יש לה כל הזמן נזלת, ובשלושה ימים האחרונים היא בקושי אכלה. אז היא עכשיו על אנטיביוטיקה עד שהכל יעבור למסכנונה הזאת. כפרה עליה :]

היא כמעט בת 13, גיל קצת בעייתי.

ולא, אנחנו לא חושבים על הדבר השני, חס וחלילה. למון יש חיי נצח. ועד עכשיו היא השתמשה רק בנשמה אחת (ואיזו נשמה!), אז כך שיש לה עוד זמן לנצל את השמונה הנותרים.

מון בצעירותה-

טוב, אין לי עוד מה לומר.

החיים שלי כ"כ חדגוניים כרגע שהדבר הכי מרגש שקרה לי הhום זה לתת למון את התרופה...

שיהיה לכם שבוע טוב,

ובהצלחה לכל הסטודנטים מחר.

שפחתכם.

(ברקע: אפרת גוש- "הסליחה ואני", המעולה)

אמא שלי החליטה להפסיק לעשן.

אחרי 30 שנה היא החליטה שזהו. בינתיים היא כבר הצליחה לא לעשן שלושה ימים.

זאת אומרת, אנחנו מקווים שהיא לא לוקחת איזו שחטה בעבודה, אבל נדמה לי שאפשר לסמוך עליה.

מה שגם שהיא מדברת עם הסיגריות שלה. זה נורא משעשע. היא אומרת להן איכסה ושהן מגעילות ושהיא לא תעשן אותן יותר. מן פסיכולוגיה הפוכה ביזארית שכזאת.

זה דיי מפחיד האמת. אני חושבת שהיא מאבדת את זה לאט לאט.

את השפיות, זאת אומרת.

היא הייתה מעשנת קופסא וחצי ביום, ואז זהו. החליטה שאת המחיצת השניה של חייה היא תעביר בריאות מלאות רק בפיח ולא בניקוטין.

*

אתמול בערב הייתה לי שיחה עם הידיד שלי מהעבודה, בנוגע להצעה שלו.

מסתבר שטעיתי, הוא לא הציע לי לצאת איתו אלא רק את יזיזותו.

זה מחמיא באיזושהי צורה. ואפילו הודתי לו על הכנות, ועכשיו כל השיחות שלנו מלאות ברמיזות מיניות.

אבל אני לא חושבת שזה יהיה רעיון כ"כ טוב, לשכב עם מישהו מהעבודה. אנחנו רואים אחד את השני כל יום, כל היום.

זה סתם יהיה לא נעים.

אבל, היי.. זה נחמד לדעת שיש אופציה זמינה כ"כ.

*

בסוף לא חנכתי. אבל זה לא מנע מהבוסית שלי לתת לי לעבור את הקורס חניכה שיהיה בשבוע הבא, ולעבוד ביום שלישי הקרוב13 שעות, שמחצית מהיום זה הקורס והחצי השני המשמרת שלי.

זוועה.

ולסיום, אחד השירים המצמררים והיותר יפים ששמעתי בחיי:

שיהיה לך טוב - אפרת גוש