התיק כובס וסודר, הmp טעון עד סופו, המערכת הושלמה והכי חשוב- המרשם לרטלין עודכן ומוכן לשימוש. מחר אתחיל את שנתי האחרונה באוניברסיטה ואין מאושרת ממני! האמת שאף פעם לא חשבתי שאלמד אחרי התיכון. מעולם לא החזקתי מעצמי הטיפוס הלומד (תמיד הרגשתי הטיפשה מבין חבריי), והנה אני כבר בודקת את דרכי לתואר השני הקרב ובא. השנתיים האלו עפו לי ממש מהר ואין ספק שהשנה האחרונה הייתה אחת התובעניות בחיי. גם הלימודים, גם העבודה וגם ההתנדבות בגהה... מעולם לא חשבתי שאשרוד זאת, עבדתי שבעה ימים בשבוע ונשארתי בחיים כדי לספר. השבוע גם הייתה הפעם האחרונה שלי בגהה והרגשתי צער גדול. בין אם בגלל ההתקשרות למטופלים ובין אם ההרגל להגיע כל יום חמישי למחלקה שלי, לדינמיקה הקבוצתית, לניתוק מהפלאפון, צביעה בדפי צביעה, משחקי חברה ושולחן וניתוק מוחלט של המוח. אני אפילו שוקלת להמשיך גם השנה אם הזמן יאפשר לי.
אני תוהה אם להכריז שהשנה לא אבריז משיעורים, אעשה את כל המטלות שיתנו לנו, אגיש את כל העבודות בזמן ללא דחייה... אבל אני יודעת ששום דבר מזה לא באמת יקרה ובהזדמנות הראשונה שתהיה לי אבריז משיעור :P איזה נחמד להיות בשנה אחרונה... אני כל הזמן אומרת את זה לעצמי בראש אבל זה לא נקלט. אני מניחה שעוד כמה חודשים כשאני אשקע לי בין כל העבודות לסמינריונים אני כבר לא אחשוב כך... אבל עד אז- יאיי!
אז לכל הסטודנטים בינכם שמתחילים ללמוד מחר- שתהיה לכם שנה טובה ומוצלחת, אל תלמדו חזק מידי- בשביל זה יש רטלין.
החברה הכי טובה שלי התחתנה אתמול ולא הייתה מאושרת ממני! טוב.. מלבדה, מלבד ההורים שלה, בעלה, המשפחה... אבל אני הייתי המאושרת בחמישייה הפותחת :) היא החברה הכי טובה שלי מכיתה א'. למדנו יחד כל היסודי, חטיבה, תיכון, אוניברסיטה... השנה בדיוק מלאו לזוגיות שלנו עשרים שנה. יש מצב שאני משוחדת, אבל החתונה הייתה פשוט מדהימה. לא הפסקתי לבכות בחופה, כשהיא נכנסה לאולם, אחרי החופה, כשרקדתי איתה. הייתי ממטרה אנושית של דמעות שמחה. אני מקווה שלא יראו את זה יותר מידי בתמונות... הגעתי בשש וחצי לאולם עם אבא שלה, אחיה וחבר של אחותה ומיד הדלקנו ג'וינט בשביל להירגע (אביה לא היה נוכח במקום, אל דאגה). כדי להעביר את השעה הקרובה עד ששאר החברים והאורחים יגיעו עשינו סיבוב טעימות ראשוני בדוכני המתאבנים, ובשל המנצ'יס הנוראי טעמנו מכל האופציות שהוצעו לנו. את הכל הורדנו עם צ'יסרים של ערק וקוקטליים חתונתיים, צבעוניים ופירותיים. אחרי שעה בערך, שאר החברים שלי הגיעו. היה מאוד נחמד בשל העובדה שאנחנו חולקות כמעט את אותם חברים להעביר את הערב בין החברים הישנים והטובים מהתיכון לבין החברים מהאוניברסיטה. מידי פעם שמעתי לא מעט ברכות של "בקרוב אצלי"... יש מצב שמרוב כל הטקסיות הדתית והאמונות התפלות שלקחתי בהם חלק בשבועיים האחרונים, אני אתחתן בשבוע הבא. אל דאגה, אני אשלח הזמנה.
לעולם לא חשבתי שאגיד את זה, אבל אני כ"כ מתגעגעת ללימודים. מי היה מאמין, אבל שנתי האחרונה באוניברסיטה (עכשיו מכללת אריאל היא כבר אוניברסיטה, אז כדי שאתחיל לקרא לה ככה) תתחיל בעוד כשבועיים ואני כבר לא יכולה לחכות. בינתיים בשבועיים האחרונים הספקתי להוציא מרשם קבוע לרטלין (יאיי!), למעוד מעידה חד פעמית עם הבחור הקודם, אחרי מסע שכנועים נוסף מצידו שאנחנו צריכים לחזור להיפגש.. נפגשנו ושכבנו בפעם האחרונה לזיון פרידה. היה נחמד ואז באמת הבנתי אחת ולתמיד למה נפרדתי ממנו. והתחלתי לצאת עם בחור חדש שאני באמת מחבבת. אנחנו אומנם יוצאים רק שבוע וחצי, אבל כבר הספקנו להיפגש ארבע פעמיים וממש כייף לי איתו. הספק נאה הייתי אומרת. הרבה התרחש.
זהו פחות או יותר. עכשיו אני כאן. מנסה מעבירה את השבועיים האחרונים בבטלה (למעט העובדה שאני עדיין עובדת כל יום) ובמסיבות פרועות אחרונות לפני עשרות המבחנים, העבודות והסמינריונים של סיום התואר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היפשושית
