לא כתבתי מזה הרבה מאוד זמן. אבל זה לא שיש לי הרבה מה לעשות וחיי מאוד עמוסים, בדיוק ההפך... חיי משעממים וחד-גוניים וככה בדיוק אני אוהבת אותם בתקופה הזאת. בעבודה מונוטונית וחוזרת על עצמה וביחסים משעממים עם החבר עד לכדי פיהוק מתמשך.
סתם, זה לא באמת מדויק.
עם החבר הכל זורם על מי מנוחות. התחלנו להכיר את החברים אחד של השני, אני הכרתי את שלו והוא את שלי. אבל דווקא עכשיו שזה נהיה רציני האקס שלי חזר לשלוח הודעות ושאל אם אפשר להיפגש. הוא אומנם לא רוצה לחזור והוא אוהב מאוד לספר לי על החברה החדשה שלו, אבל משום מה הוא מתעקש שניפגש. ככה זה נמשך בפינג-פונג כמה ימים ושאל מתי אני נפגשת איתו לבירה עד שאמרתי לו שזה עדיין לא רעיון טוב. בכלל אני לא מבינה, אם כ"כ טוב לו עם החברה הנוכחית שלו ובאמת שלא אכפת לי שהוא מספר לי עליה ואני הכי מפרגנת לו בעולם, למה לעזאזל הוא מתעקש להיפגש איתי? לא ברור. וכן, זה תמיד מלווה בשאלות של 'אם אני עדיין עם חבר שלי' והוא תמיד מגשש... אבל הוא באמת לא רוצה לחזור, וגם אני לא. סתם, הוא מאוד מוזר לאחרונה.
בכלל תוקף אותי גל נוסטלגי לאחרונה, כל מיני דמויות ואנשים מהעבר שלי התחילו לצוץ בכל מקום וחזרו לחיים שלי. ושום דבר מזה לא היה בגללי, אני הייתי פסיבית לגמרי, הם אלה שיצרו איתי קשר וביקשו לחדש אותו מסיבות כאלה ואחרות. החיים יכולים להיות כל כך מוזרים לפעמים ומלאי אירוניה. אולי בהזדמנות אם יהיה לי כוח אני אכתוב על אחד מהם בקרוב...אבל סביר להניח שלא יהיה לי :)
*
זו השנה הראשונה שלי מזה ארבע שנים שאני לא לומדת וזה מאוד מוזר לי. אחרי ארבע שנים באקדמיה אני רואה את התמונות של חברים שלי בפייסבוק מהיום הראשון ללימודים ואני קצת מקנאה. למרות שזה נורא כייף לסיים את הלימודים ולדעת שאני לא אצטרך להגיש עוד עבודות ולעשות מבחנים (לא לגמרי נכון- אני צריכה להגיש את הסמינריון שלי ללימודי תעודה בינואר, אבל יחסית לקודמיו הוא קטן) ואני יכולה להתרווח לאחור... ולהתחיל לעבוד קשה עכשיו למשך שארית חיי המסכנים... או עד גיל 67. הווו הייאוש.
אז אולי בעצם אני כן ארשם לתואר שני? נאההה...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היפשושית