משועממת כרונית...

בשתי מילים: אושר גדול.

בקצת יותר משתי מילים:

אין ספק שזו עבודה קשה והשותפה שלי היא גם לא באמת מה שייחלתי לו (ומיד אפרט) אבל באמת, בשורה התחתונה זה כייף ואושר גדול. הייתי צריכה לעשות את זה מזמן :)

אז אני גרה לבד כבר שלושה שבועות, ילדה גדולה שכמותי ושמתי לב לכמה דברים שאני אוהבת לעשות ומעולם לא עשיתי קודם.

דבר ראשון, לנקות. אי אפשר להגיד שעשיתי את זה הרבה בחיי. למען האמת לא עשיתי את זה כמעט 29 שנים (מפונקת שכמותי) כי תמיד הייתה לנו עוזרת וכשהיא לא עשתה את זה, אז אמא שלי הייתה עושה את זה. אבל אני חושבת שניקיתי את החדר שלי פעם או פעמיים בחיים, יסודי כזה עם חלונות, רצפה והכל כשהיא הייתה חולה או משהו כזה. אבל לא יותר מזה...
ועכשיו כשאני לבד, אני מנקה אבק ומטאטא כל יום-יומיים כי הדירה צוברת אבק בשניות, שוטפת את החדר שלי כל שבוע ואפילו... נהנית מזה. רחמנא לצלן. אני אפילו מחליפה מצעים כל שבועיים ולא בתדירות גבוהה יותר, כמו שהייתי עושה בבית של ההורים כי הייתי מתעצלת.
וגיליתי שאני מאוד אוהבת לקנות חומרי ניקיון. אני בודקת את הריחות, גוזרת להנאתי קופונים בסופר פארם לחומרי ניקוי ולשם שינוי לא למסקרה או מייקאפ, אני כבר מכירה כמעט את כל החברות, מי יותר טובה ומי תשיג לי את התוצאות ניקוי שאני יותר אוהבת.
גיליתי תחביב חדש לגמרי!

דבר שני, שקט. יש לי המון המון שקט ולפעמים השקט שיש לי כל כך מחרפן אותי שאני פשוט מכריחה את חברים שלי להיפגש איתי כל הזמן (האאמ האממ לוק.) ואני יוצאת המון. יכול להיות שזה בגלל כל החגים האלה ואולי כי אני עכשיו גם גרה קרוב יותר לכל החברים שלי, אבל יצאתי בשלושה שבועות האחרונים כמעט כל יום. טירוף.

דבר נוסף, כסף. הוא אוזל במהירות. פעם ראשונה בחיי שיש לי הורדות של מעל 4000 ש"ח באשראי. אני חייבת להתחתן עם מישהו עשיר.. או למצוא עבודה נורמלית עם יותר כסף. אני כבר שלושה חודשים מחפשת עבודה ועדיין לא מצאתי כלום, למרות כל ראיונות העבודה שהייתי בהם אף אחד לא קיבל אותי. תמותו זונות.

עוד דבר... גברים. עד היום נמנעתי מגברים שישנו אצלי בבית של ההורים. היום זה כבר לא קורה ;)

והשותפה שלי. ובכן, השותפה שלי היא פשוט האדם המלוכלך בעולם.
אין לי ממש כוח להרחיב על זה יותר מידי כי זה כל מה שאני מדברת עליו בשלושה שבועות האחרונים עם חברים שלי, אבל היא מעלה את רמת הלכלוך שאנשים יכולים להגיע אליו, לרמה חדשה.
היא פשוט דוחה, באמת. אם משהו נופל לה על הרצפה, נשפך, מטפטף, נוזל, נמרח.. היא פשוט משאירה את זה שם. יום לפני שעברתי לדירה, קרצפתי את כל המרצפות במקלחת ובמטבח, מרצפת מרצפת כדי להוריד כתמים מלפני חודשים של אוכל שנדבק לרצפה.
וזה עוד כלום. כשהיא בבית היא משאירה את הדלת של הדירה תמיד פתוחה למסדרון כך שכל שכן, אורח או אנס מזדמן יכולים להיכנס לדירה באין מפריע ולראות כל מה שקורה בדירה, תמיד.
כמובן שהייתה לי שיחה איתה על כל הדברים האלה אבל בינתיים היו שינויים קטנים בלבד. אני עדיין באה וסוגרת לה את הדלת כשאני בבית כי אני לא מוכנה שכל מי שעובר במסדרון יציץ בי ובמה שאני עושה ואני מנקה אחריה כמו שמנקים אחרי כלב... בתקווה שבסופו של דבר היא תלמד.
אבל באמת, היא הבנאדם הכי מלוכלך שפגשתי בחיי. וזה לא שאני כזאת פדנטית בניקיון ומסודרת כמו נאצית, אני באמת לא. חייתי 29 שנים בלי לנקות ולסדר, אומנם הייתה לנו עוזרת, אבל אי אפשר להגיד שאני פדנטית בנושא או משהו. אבל היא באמת באמת הבנאדם המלוכלך בעולם. משהו דוחה....
מקווה שזה ישתפר. כרגע אני בעיקר בחדר שלי, שהוא מסודר, נקי ומריח כל הזמן :)

אז בסוף כן הרחבתי קצת עליה... הייתי חייבת.

זהו לבינתיים.
היו שלום :)