משועממת כרונית...

לכאורה אני לא אוהבת לכתוב פוסטים בסגנון הזה, אבל אני חושבת שהמיקום והסיטואציה מחייבים.

אתמול הלכתי עם ידיד שלי ליומולדת של ידידה שלו בדרום ת"א. אחרי נסיעה קצרה הגענו לבניין חשוך ואפלולי בפלורנטין, שלא נראה כמו מקום סימפטי להמצא בו אחרי רדת החשכה. אחרי בדיקה קצרה עם כלת השמחה שזהו אכן המקום ולא מעורת סמים עלינו לקומה העליונה. כמו הבניין, במבט ראשון על הדירה גם היא לא נראתה כמקום האידיאלי להמצא בו. למעשה מצאתי דמיון לדירתו של באפלו ביל מ"שתיקת הכבשים", הרבה אקווריומים שבהם לטאות ומאוחר יותר בערב גילתי לשמחתי הרבה גם נחש וכמה עשרות עכבישים. יצאנו לגג, היו שם שני כלבי פג חמודים וכמה אנשים רובם בעלי מראה סובייטי. אין צורך לומר שוב שהמראה הרוסי הוא המועדף עליי, אני חושבת שהזכרתי זאת כמה וכמה פעמים בשנים האחרונות... כך שניתן לומר שהאוכלוסייה מצאה חן בעייני. אחרי הכרות קצרה עם אנשיי המקום, אני וידידי הטוב נוכחנו לדעת שאחד החוטים המקשרים בין האנשים הלכאורה לא קשורים האלה הוא חיבתם העזה לאופנועים כבדים. עוד נקודה לטובתם. אחרי כמה כוֹסיות של מיטב האלכוהול שהוצע במקום, מצאתי את עצמי מקשיבה לשיחה על מנועים וגדלים לא בהקשר המיני, וטיולים של החבורה עם האופנועים ברחבי הארץ.

בשלב הזה ברשותכם אני אעבור לחלק המרכזי של הערב.

בעודי מנהלת שיחות כאלה ואחרות עם ידידי ומקשיבה מידי פעם לשיחות סביבי, התיישב לידי אחד האופנוענים הרוסים והתחלנו לדבר. האמת שאינני זוכרת כ"כ את תוכן השיחה, הייתי פשוט שיכורה מידי. אחרי הסמול טוק הוא אמר שאני מוצאת חן בעיניו ושאל אם יש משהו ביני לבין הידיד, ככל הנראה כדי לבדוק את השטח :) כשהבין שלא, לקח לו בערך עשר שניות עד שהתחלנו להתנשק על הספה לעיני כל האנשים האלה שאני לא ממש מכירה.

אחרי כמה דקות הוא שאל אם אפשר לעבור למקום יותר "שקט", ולא עוברת דקה בערך עד שמצאתי את עצמי מתחרמנת עם הסובייטי החמוד על המיטה של כלת השמחה. כפי שאתם וודאי זוכרים מהפוסט הקודם בשל העובדה המצערת שאני במחזור, הודעתי זאת לבחור כדי שלא יפתח ציפיות מיותרות. זה לא ממש הפריע לו כי מהר מאוד עברנו לסשן אנאלי ואחרי כמה דקות שלא יכלתי לשאת את הכאב הבלתי נסבל בשל מחסור בחומרי סיכה זמינים והעובדה שהאנאלי האחרון היה לפני יותר מחצי שנה, עברנו לזיון הטוב והמקובל יותר. לא הגייני במיוחד, אבל בלהט הרגע והשכרות זה לא ממש הפריע לשנינו.

כיאה לטייפ-קאסט המתבקש של אופנוען רוסי וקשוח הבחור היה אלים וברוטלי למדי. ושוב, כפי שהינכם וודאי יודעים אין לי שום בעיה עם העובדה הזאת כלל וכלל, להפך הוא היה מהזיונים היותר משובחים שהיו לי.

אחרי שעה וחצי (מסתבר) כשהאור נדלק במטרה להודיע לנו שאנחנו צריכים לפנות את החדר, ראיתי לראשונה שאנחנו נמצאים לא רק בחדרהּ של המארחת וארוסהּ אלא גם במשכנם של עשרות העכבישים, בינהם הטרנטולות, החיות איתם בבית. וכדי לא לעורר את רפלקס ההקאה שלי (ולא מטעם הזרע) מנוכחותם בחדר, התלבשתי מהר ונסתי משם כל עוד נפשי בי.

אז זהו האופנוען.

החלפנו טלפונים למרות שאני דיי בספק אם אשמע ממנו שוב, אני אישית לא אוהבת לחזור על סטוצים פעמיים. למרות שהוא לא הפסיק להגיד לי כמה הוא רוצה לראות אותי שוב וכמה הוא רוצה להרכיב אותי על האופנוע. מממ... כנראה קטע של אופנוענים.

שיהיה לכם שבוע טוב,

שפחתכם.

אוף. למה הכל חייב להיות כל כך מסובך ומורכב. או שאני פשוט הופכת הכל לכזה.... ?

שאול היה אומר שאני נוטה להיכנס למשולשים בלתי אפשריים במערכות יחסים כדי לצור לעצמי דרמה ועניין בחיים. אני חושבת שאם עכשיו הוא היה יודע על כל מעללי בחודשים האחרונים מאז שנפרדו דרכינו, הוא בעצמו היה מחזיר לי את כל הכסף שלי בטענה שכל מה שעשינו לא באמת עבד.

לבחור הטוב יש חבר טוב, שלאחרונה יצא לי לדבר איתו לא מעט ואף לצאת בלות שלושיתנו ביחד. כבר מתחיל רע.

החבר הטוב הוא התגלמות כל הבחורים היפים, החתיכים והחכמים שהכרתי בנעוריי ולא הסתכלו לכיווני ותמיד יצאו עם מלכת השכבה.

כך שדיי הופתעתי ביום ראשון האחרון שהוא הציע לי לבוא אליו לבירה, נרגילה וסרט. לרגע חשבתי אפילו שמדובר באקט ידידותי כי נורא נחמד לנו ביחד ולאחרונה אפילו דברנו דיי הרבה. ובגלל שעם הבחור הטוב לא יצא שום דבר ואפשר לומר שכבר שנינו בערך לא בעניין, הסכמתי להזמנתו לא לפני שיידעתי את הבחור הטוב ושאלתי אותו אם זה לא מוזר לו שאבלה ערב בחברת חברו. משום מה הרגשתי צורך לשאול אותו...

אז הגעתי לחבר הטוב, את השתיקה המביכה של ההתחלה החליפה הבירה והקאפקייקס שאפה ומהר מאוד התחלנו לראות את הסרט. שני סרטים, קיל ביל 1+2 מסתבר שגם הוא בוּר לא קטן בסרטים. הסרט הראשון עבר בנינוחות יחסית והשני בפלישה לטריטוריה אחד של השניה על הספה עד שבסופו של דבר את סוף הסרט היינו כבר אחד על השני :)
מכאן כבר ההמשך היה ברור ואחרי מזמוזים קצרים על הספה עברנו לחדר השינה.

לא שכבנו כי אני במחזור, חוץ מזה עשינו הכל. היה נפלא.

למרות שאני עדיין תוהה לגבי דבר אחד. אני אפילו לא יודעת איך לתאר את הסיטואציה. שכבנו במיטה, לא עשינו כלום. רק דברנו והוא חיבק אותי. הוא סיפר לי דברים על עצמו ופתאום הוא אמר לי שהוא לא יכול להיות עם מישהי שהוא יודע שהייתה עם אחד החברים שלו. בלעתי את הרוק והשתחררתי מהאחיזה שלו. אחרי כמה דקות אמרתי לו שאני רוצה ללכת הבייתה, לא יכלתי להיות שם יותר. כשהוא שאל מה קרה, שאלתי אותו למה הוא הזמין אותי אליו אם הוא יודע ששכבתי עם חבר שלו, הבחור הטוב. למרבה ההפתעה הוא לא ידע את זה (גברים לא מדברים?!) וברגע אחד קולו של שאול הדהד במוחי ואמר שאני טיפשה וצעק עלי שאני צריכה לצאת מפה לפני ששוב אחזור על כל טעויות העבר. הדמעות כבר כמעט וירדו ואז הוא אמר משהו, אני אפילו לא זוכרת. וחיבק אותי שוב.

כך שאני לא ממש יודעת איפה הדברים עומדים. יכול להיות שזה שוב דפוס חוזר וטורדני וששוב אני אמצא פה את עצמי עוד חודשיים מיבבת על חיי הדפוקים נטולי האהבה ושכל מי שמעוניין בי רק רוצה סקס.

חוץ מזה היה נפלא, באמת. יצאתי ממנו רק בשמונה בבוקר :)

אני באמת לא יודעת לאן הדברים התגלגלו ועוד לאחר הוידוי הקטן שאמרתי לו. סביר להניח ששוב בשברון לב קטן.

שיהיה

שפחתכם.

אני עדיין חושבת על זה, טרם עניתי להם איזושהי תשובה. רוב הסיכויים שאענה בשלילה.
לא עבר מספיק זמן מאז שעזבתי ואני עדיין לא יכולה לחזור לשם למרות שההגיון אומר שזה הפתרון המושלם בשבילי, אבל תחושת הבטן... ובכן, תחושת הבטן מעצם המחשבה גורמת לי בחילה.

אבל יש משהו אחר שלא גורם לי לבחילה. למעשה הוא גורם לי ההפך מבחילה.
לא, לא מדובר בהתאהבות, ממש לא. רק במחשבות זימה שמגיחות מידי פעם על אחד המרצים שלי. אני פשוט לא מפסיקה לפלרטט איתו והוא איתי...

אני מניחה שזה נשמע רע. ותתפלאו, לא מדובר פה בציון שברצוני להשיג אלא על אדם מקסים שרק מבוגר ממני ב-12 שנה ושאנחנו חולקים את אותו טעם מוסיקלי וכמה תחומי עניין משותפים ותמיד השיחות שלנו זורמות.

אותו מרצה גר בעירי, כך שאחרי כל שיעור הוא נותן לי ולעוד שלוש בנות טרמפ הבייתה. והיו לי איתו לו מעט שיחות. אני מפתיעה אותו עם הידע המוסיקלי שלי ובסרטים שראיתי, אני יודעת עליו כבר כמה פרטים איישים. לא רק אני כמובן, גם שאר יושבות הרכב מלבדי (הוא דברן לא קטן)...  אבל יש לנו הרבה במשותף ואני ממש נהנית בחברתו. זה כ"כ נורא ?

היום הוא ישב איתי ועם חברה שלי בהפסקה, כרבע שעה לפני תחילת השיעור שלנו והייתה לנו שיחה קולחת והוא היה מקסים כהרגלו.

למעשה הוא בכלל לא הטעם שלי, הוא מאמן כושר במקצועו הישן (ועו"ד בנוכחי) והגוף שלו כולו מנופח משרירים וזה לגמרי לא הטעם שלי... אבל האישיות שנתה את כל המחשבה שהייתה לי עליו מלכתחילה.

והיום כשחזרנו הבייתה ישבתי לידו ואחת הבנות שישבה מאחור ביקשה להעביר שיר בדיסק וראיתי שהוא מדלג על שיר אחד וכששאלתי אותו למה הוא עשה זאת הוא אמר שזה בגלל שאני לא אוהבת שירים שקטים. זה נראה לו כ"כ טבעי להעביר שיר שלא אהבתי.

והוא הציע לי עזרה למצוא עבודה בהתנדבות בתחום שאני לומדת כדי להשתפשף במקצוע והוא אמר שהוא ימשוך בשבילי כמה חוטים כי כולם מכירים אותו.

ואין לי מה להוסיף. הוא מקסים וחבל שהוא המרצה שלי לשלוש השנים הבאות ולא משהו אחר  :)

שפחתכם.