משועממת כרונית...

ערב טוב.
כבר לא שואלים אותי אנשים אקראיים אם "הכל בסדר". ה"הכל בסדר" התחלף ב- את נראית שונה או עשית משהו בפנים. אפילו אחת הבנות בעבודה שאלה אותי אם צבעתי את השיער או שניתי תספורת. 
האמת היא שהדבר היחיד שהשתנה זה החיוך המטופש שלא יורד לי מהפנים מזה שבוע. 

הדייט לא דייט מלפני שבוע התגלה כאחד הדייטים המוצלחים ביותר שהיו לי מזה זמן רב. בהתחלה באמת לא הייתי בטוחה אם מדובר בדייט, אבל כשהוא פתח לי את הדלת, לקח אותי למסעדה רומנטית והתיישב לידי ולא מולי.. הבנתי שמדובר בדייט. גם ככשאלתי אותו אם זה דייט והוא אמר לי שכן. מאז אנחנו בלתי ניתנים להפרדה. מהזוגות המגעילים האלה בתחילת דרכם שמחזיקים ידיים ואומרים דברים חמודים. אנחנו מגעילים את עצמינו. שני אנשים ציניקנים שאוהבים לשנוא וצוחקים על כל מה שהוא לא אנחנו וגם על עצמינו. 
החלטנו לא להסתיר את הקשר בנינו וגם לא בכיתה. אנחנו נוהגים להשלים משפטים, לצחקק זה מהערותיו של זה ולגעת אחד בשני. כן, אנחנו מגעילים ודביקים ואני בטוחה ששאר הסטודנטים שלומדים איתנו צוחקים עלינו, אבל על הזין שלנו. כן, זה כבר הזין שלנו ;)

כבר הרבה זמן לא הרגשתי כמו שהוא גורם לי להרגיש. באיזשהו מקום כבר דיי הרמתי ידיים מעצמי, אבל הוא גורם לי לפרפרים בבטן כמו בגיל 16.
אני פשוט רוצה להיות איתו כל שנייה בערך. ולמרות ששנינו האנשים הכי עסוקים בעולם, בין עם זה הלימודים או העבודה של שנינו (והוא עובד הייטק שחוזר לפעמיים הביתה בשתיים בלילה) איכשהו מצאנו את הזמן להיפגש כמעט כל יום השבוע. 

הבעיה היחידה שלי, שזו למעשה לא כ"כ בעיה אלא יותר כמה אני דפוקה.. זה שאני מרגישה עדיין ילדה. הוא בן 30, עם עבודה מסודרת (המשיך את התואר מאוחר בגלל עבודות הייטק כאלה ואחרות ולא מצא זמן להשלים את התואר שהתחיל לפני שנים). 
אומנם השנה אהיה בת 27 אבל מבחינה מנטלית אני לא מצליחה למצוא את עצמי בחיים הבוגרים. אני עדיין מרגישה שאני בת 13.
חלק מחברי בזוגיות שנים או נשואים ולחלקם יש ילדים. ואני אפילו לא מצליחה לחשוב על עצמי בסיטואציה הזאת מרוב שזה מפחיד אותי. ידוע לי שעכשיו זה רציני והבחור שאני איתו מעוניין בדברים האלה, אני פשוט לא יכולה לחשוב על עצמי שם. 
השנה אסיים את התואר, היתה לי כבר עבודה מסודרת שגרמה לי לחסוך בגיל צעיר מאוד מאה אלף שקל (כיום נותרו לי רק 70 אלף..). בגיל 21 כבר נפתחה לי קרן פנסיה וביום שזה קרה קיבלתי התקף חרדה.
אני עושה את כל הדברים האלה אבל לא יכולה לחשוב שאני באמת נמצאת במקום הזה. אני חושבת שאני חווה את משבר גיל השלושים, כשעדיין לא מלאו לי 27...
חברה שלי מנסה להיכנס להריון ובינתיים דוחה את טיפולי הפוריות (מי היה מאמין שנשים בגילנו צריכות טיפולי פוריות  ) בעוד שאני מפחדת שיכיר אותי לחברים שלו (וזה יקרה כבר השבוע, ביום הולדת של אחת מהן...)

אוף. למה אני כל כך דפוקה בקטעים האלה :(

היו לי כל כך הרבה דברים לכתוב השבוע, אבל כשאני מביאה את עצמי לכתוב כלום לא יוצא. אירוניה שכזאת.
אני נמצאת בתקופה מסריחה שאני לא יודעת ממש על מה לשים את האצבע, מה קרה ולמה, אבל יותר מידי אנשים עוצרים אותי ושואלים אם הכל בסדר. אחת הבעיות שלי היא חוסר היכולת להחביא או לזייף רגשות. אני חושבת שזו אחת הסיבות שבטח הייתי מלצרית גרועה, אם היה לי יום רע מיד היו רואים עלי ולא הייתי מקבלת טיפים. 

אתמול היתה לי שיחת סיכום עם הפסיכיאטר שליווה אותנו בדינמיקה הקבוצתית במהלך ההתנדבות בגהה בשנה האחרונה, בסופה הוא צריך לתת לי המלצות להמשך דרכי המקצועית בתחום. דיי חששתי מהשיחה, לא יודעת למה. המחשבה עליה העיקה עלי במהלך השבוע (אחת מבין המועקות הרבות שהרגשתי) וכל הזמן חשבתי מה אגיד לו, ואם אגיד האם זה ישמש כנגדי או בעדי. כי אחרי הכל הוא מכיר אותי לטוב ולרע, אין לי מה להסתיר ממנו.
כל מיני מחשבות עברו לי בראש. 
בבוקר נסעתי לאריאל לקורס בבניית אתרים ובן זוגי לעבודה לא הגיע, והוא המרגיע הפרטי שלי. כך שכבר היום התחיל רע. אומנם הוא לא הגיע אבל במהלך כל השיעור הסתמסנו והוא הרגיע אותי בכל זאת. חמוד. האמת שאני קצת בבעיה עם הבחור. קבענו שבסוף הפרויקט/קורס שאנחנו עושים נצא לשתות משהו והוא דיי מוצא חן בעיני. טוב בסדר הוא מאוד מוצא חן בעיני ואנחנו מדברים כל יום שעות ולא רק על הפרויקט המשותף. אבל שום דבר חיובי, רציני וארוך לא יצא לי מה'קראשים' הקטנים שהיו לי על גברים עד היום. בד"כ זה הסתכם בסקס, ואני לא מוכנה לשכב איתו לפני שנסיים את הפרויקט המשותף כי אז זה יהיה רע לתפארת ולא נצליח לדבר ולסיים את העבודה. בכל מקרה, החצוף הציע לי אתמול לצאת איתו היום וכמובן שהסכמתי. עכשיו אני רק לא יודעת אם זה דייט או שני עמיתים לעבודה/לימודים שהולכים לשתות משהו בערב שישי.... סעעעמק. עכשיו אני לחוצה. זה נשמע לי יותר כמו דייט.
אחרי שסיימתי את הקורס נסעתי לגהה. המתנתי לבחור בחדר המתנה של מחלקת הילדים ובין לבין הסתכלתי על ציורי הילדים שהיו תלויים על הקירות. ציורים רגילים וצבעוניים של ילדים קטנים, לא משהו יוצא דופן של ילדים שמטופלים במחלקה.
הוא הגיע בדיוק בזמן לפגישה, לא איחר אפילו בדקה. נכנסנו לחדר והתיישבתי על הכיסא שהוא סידר לי מולו, כשלושה מטרים ממנו. זה הזכיר לי את הטיפול עם שאול. למה הוא צריך לשבת כ"כ רחוק ממני? שוב הוא מתחיל עם השתיקות שלו והיה לי דה ז'ה וו. רק שפעם במקום תמונות של מוחות פתוחים על הקיר של שאול וציורים אבסטרקטיים שניתנים לפרשנויות שונות, היו על הקירות ציורים של ילדים וצעצועים מפוזרים בחדר.
אני לא אלאה אתכם בתוכן השיחה, רק אומר שהיא הייתה קצרה מידי. רציתי לחפור לו והוא לא אפשר לי. אבל היא הייתה טובה. שמעתי כמה מדהימה שאני ושיש לי ראש פתוח ושונה משל אנשים אחרים וכמה מיוחדת אני ושההמלצה תהיה חיובית. יאיי.
אחרי הפגישה נסעתי לי לעבודה. באתי מוקדם ושמרתי מקום לידיד שלי. מאותם ידידים מנוולים שאני אוהבת ומעבירים לי את המשמרת בנעימים, אנחנו נקשרים, מנהלים שיחות אישיות ואח"כ הם אומרים לי שאם לא היתה להם חברה אז מזמן היינו יחד. הווווו.. משפט שבנות כה אוהבות לשמוע. אין ספק שאנחנו נמשכים אחד לשני ואנחנו מפלרטטים במהלך המשמרת. מין הסתם הנושא הובהר בשיחה ארוכה ששום דבר לא יקרה. לפחות כל עוד הוא תפוס. 
במהלך המשמרת בתור היותו אחראי מחליף קראו לו לאחמ"שיה והוא נעלם מעיני. ואז התחיל הבלאגן הגדול.
כידוע (או שלא) ביפר משמשים כאחד הקשרים העיקריים בצבא, מד"א, משטרה, פיקוד העורף וכו'... וכך התחילה לה משמרת עכברים שכולם מתרוצצים לכל מקום בפאניקה, מעבירים הודעות מלחיצות על המצב.  
בהפסקה שלי במשמרת, שעתיים לפני סיומה, יצאתי לי לרגע החוצה לפינת העישון כשאזעקה התחילה להשמע ברחבי רמת גן. בהתחלה חשבנו שזו בדיחה, הריי אנחנו שומעים במוקד כל הזמן אזעקות "צבע אדום" כשיש בדרום, אבל הפעם זה היה ברמת גן.
תוך שניות הורידו אותנו למקלט ואת השעה הבאה בילינו במרחב המוגן. שעה בגלל שאנחנו חשובים ומגניבים וצריכים להעביר הודעות חשובות על נפילות גראדים וכאלה. כולם היו בפאניקה ולחוצים, גם אני.
כבר שנים שלא היה לי התקף חרדה עד לאותו הרגע. אבל קטן כזה. קצת דופק מואץ, קצת כאב ראש, חולשה בכל הגוף ורצון למות. בקטנה. אמרתי לידיד שלי שאני לא כ"כ מרגישה טוב והדפוק רץ ארבע קומות כדי להביא לי אקמול. כה רומנטי :)

אחרי התרחיש, חזרנו לעבודה והמשכתי לקחת הודעות לאנשים שרצו להזמין כרטיס לסרט בקולנוע ולתושבי הדרום שרצו להזמין צימר לסופ"ש כשהכל בתפוסה מלאה. אחר כך חזרתי לי הביתה, אחרי יום ארוך למדי כשכל גופי כאב מהלחץ. 

 

עכשיו אני פה. חושבת על הדייט לא דייט שיהיה לי הערב. לא יודעת אם להלחץ מזה או לא. אם משהו ישתבש לא נראה לי שאוכל להמשיך לעשות איתו את העבודה וזה יהיה באמת מבאס.


אבל עד אז. 

יש לי שתי הגשות לשבוע הבא שטרם התחלתי לעשות. האחת ליום ראשון, השנייה לשני. על הזין שלי. אין לי כוח.. עבדתי ולמדתי כל השבוע ועכשיו אני אשען אחורה כדי לעשות את הכלום שתכננתי לעצמי בסופש. 

אחרי שהקשר עם הבחור האחרון לא צלח, חזרתי לדבר שוב עם כמה בחורים משעממים למדי באתר ההיכרויות אליו אני רשומה. עונה שוב על אותן שאלות טריוויאליות החוזרות על עצמן של מאיפה אני, מה אני עושה, לומדת.. שוב דבר חדש. אותן שאלות משעממות שמנסות להגדיר ולתחום אותי לפי עיסוקיי ותחביביי ובכך לעבור את הסינון הראשוני של משועממים כמוני. 
אני באמת לא יודעת למה אני עדיין ממשיכה להיכנס לשם. לא יצא לי משם שום דבר טוב ובכלל, רוב הבחורים שיצאתי איתם בתקופה בה אני רשומה לאתר (מלבד דייטים עם בחורים ספורים שהכרתי משם), הכרנו בדרך המסורתית והישנה של עבודה/שידוך/הכרות ספונטנית רנדומלית. אבל למען האמת האתר הזה פשוט משעשע אותי ומספק לי בידור יומיומי.
אני חושבת שאני יכולה כבר לעשות דוקטורט על ההודעות שאני מקבלת באתרי הכרויות.  
יש בחורים ששולחים לי תמצית של כל סיפור חייהם במאתיים תווים. הם לרוב הבחורים ה"זקנים" יותר שפונים אליי, מעל גילאי 30. אלו הם בחורים שרשומים לאתר, חלקם רוצים לפתוח פרק ב' בחייהם, אחרי גירושים או פרדות אחרי יחסים ארוכים:
- היי, אני X, בן 32. חזרתי משנה של עבודה בחו"ל, גר כרגע על קו רעננה-ר"ג-גבעתיים. אני עובד הרבה בחו"ל אבל מתכנן כרגע בית בישראל יש מצב להכיר אותך יותר?
- היי, מה קורה??? ממש מצאת חן בעיניי. אספר לך קצת על עצמי, אני במקור מחולון, ב-3 שנים האחרונות אני סטודנט באוניברסיטת בן גוריון ולומד הנדסה כימית אז אני משכיר דירה בב"ש, והתחלתי לעבוד לפני כמה חודשים בטבע (החברת תרופות). מחפש מישהי חמודה לקשר רציני. מעוניינת?
- שלום שמי Y בן 40 מרחובות. עובד– טכנאי תעשייה וניהול. אני אוהב לטייל בארץ,לעשות הפתעות,מפנק,ומתפנק. אני רוצה להזמין אותך לכוס קפה, נדבר ונכיר אחד את השני. אשמח לפתוח איתך פרק ב' בחיים שלי. אשמח לשוחח איתך. צרי קשר באתר או בנייד 050-0000000. מעוניין להכיר לקשר רציני. יום מקסים ומיוחד. 
- נעים מאוד, אני Z בן 30 מת"א אני מנהל מעבדה מרכזית במוטורולה . משחק כדורגל מתאמן בחדר כושר אוהב מאוד את הים אני גם גולש . מנגן בגיטרה וקלידים וגם כותב . היו לי 2 מערכות יחסים של 3 וחצי שנים ועוד אחת של 3 שנים . אשמח לשמוע קצת עלייך אם יש לך מסנגר או סקייפ יותר טוב .
- בחור שרירי נעים שבדרך כלל משאיר טעם לעוד נהנה מלשכב על החול ולצפות בכוכבים או לשמוע את הגלים נהנה גם מבטן גב יום שלם בבית עם החברה, אם את רצינית וגם את מחפשת את האחד ויכול להיות שהוא אני אז בואי נתקדם לפגישה.
אלו הן פחות או יותר ההודעות שקיבלתי בחודש-חודשיים האחרונים.. לא היה לי כוח לחזור הרבה אחורה. אבל כפי שאתם רואים, הבחורים הם בשנות השלושים לחייהם, יצהירו מיד בהודעה הראשונה שהם מחפשים קשר רציני או לחלופין להקים בית בארץ ישראל. הם יספרו מבלי לשאול או לפתח סמול טוק על תחביבם, מה עשו בחמש השנים האחרונות, איפה היו ועם מי.
אלה ההודעות שאני מיד מתעלמת מהם.
בחורים נוספים שפונים אליי הם בדרך כלל חנונים, חמודים כאלה, בתוליים. שרואים מהתמונה שהם העלו לפרופיל שהאתר הוא הקשר היחיד שיש להם עם בני המין השני. ההודעות שלהם מסתכמות ב: "היי", "שלום". בדרך כלל הודעות עם מילה אחת או משפט קצר שלא ממש מעוררים עניין או רצון לפתוח בשיחה. סיבה נוספת שאני לא מרבה לענות להם היא שהם לא בדיוק הטעם שלי- ואתר הכרויות הוא מקום מאוד שטחי להתחיל. אם התמונה לא נראית לכם אתם פשוט מתעלמים ועוברים לבחור הבא. לרוב הבחורים האלו מצולמים ממצלמת אינטרנט.
סוג הבחורים השלישי שלעולם לא אענה להם אלו הם בחורים עם תמונת פרופיל ספציפית בה הם מצולמים במסיבה או על חוף הים, לרוב עם משקה ביד ובפוזת- "תראו כמה כייף לי, יש לי חיים. אני לא באמת צריך אתר הכרויות". לרוב גם הבחורים האלה יהיו ערסים ויתחילו את הודעת הפתיחה שלהם ב- שלום נסיכה, שלום מלכה, שלום נשמה. ההודעה תהיה עם הרבה מאוד שגיאות כתיב והם ירבו להשתמש במילות תואר מחמיאות ומביכות. 
כמו כן, לעולם לא אענה לבחורים שאין להם חולצה בתמונה או כאלה ששמו תמונה להבלטת השרירים. אני שונאת שרירים בלי קשר ולרוב אותם בחורים מצולמים בפוזות בים, בבריכה, באמצע הרחוב, באוטו, בעבודה- בלי תמונה. שלא כמו גברים, אני אוהבת את הבחורים שאני מכירה בפעם הראשונה להכיר עם כל הבגדים עליהם. גם בחורים אלה לרוב יהיו ערסים ויכתבו לי הודעות עילגות עם שגיאות כתיב.
סוג בחורים נוסף שאני לא עונה להם, הם אלו שהתחכמו עם השם שאליו נרשמו לאתר. תתפלאו כמה עלובי נפש יש שקוראים לעצמם בגילם המופלג- מתנה ששכחו לפתוח (אמיתי לגמרי.), Charming, בחור נחמד, סקסי, GrandMaster, newway, סוקרטס, מרוקאי מתוק מבית טוב, Law&Order, Frozen Soul- ואלו הם רק חלק מהשמות שפנו אליי.
והרשימה עוד ארוכה...

לפי הממצאים משמונה החודשים האחרונים, אם אני אעשה סטטיסטיקה מהירה של האנשים שכן יצאתי איתם או עניתי להודעות שלהם, לרוב הם היו בחורים יוצאי חבר העמים (לא סוד שיש לי העדפות לרוסים ואם קוראים לך רומן, סלבה, יורי, קיריל- הסיכויים הם לטובתם), מעל 26, בעלי תואר ראשון ומעלה, רובם גרים באזור המרכז, רובם היו בעלי מקצועות ראליים ועסקו במחשבים (טוב נו, הם רוסים..) וחלקם הצטלמו עם חתול בתמונת הפרופיל :)

ולא שאני כזאת מציאה. אבל אחרי 1010 כניסות לפרופיל שלי, שמתוכם לפחות מחציתם שלחו לי הודעות... אני חושבת שאני דיי מקובלת :)
בכל מקרה, אני אמשיך עוד קצת להשתעשע עם האתר ובמקביל להכיר בחורים בדרך המסורתית.
כמו הבחור החמוד שעושה איתי עבודה בבניית אתרים, ואם הוא לא יעצבן אותי במהלך העבודה על האתר, אני שוקלת בסוף הסמסטר להציע לו לצאת איתי :)

אז בינתיים...
גוט שאבעס.