לפני שנתיים וחצי יצאתי עם הבחור הזה. בריף זריז על החיים הרומנטיים שלי מלפני שנתיים- אמצע התואר שלי, אני אחרי פרידות עם בחורים מזדמנים ופרידה אחת רצינית. הכרתי אותו ביום הסטודנט באונ', d.j שגדול ממני בעשור. יצאנו בערך ארבעה חודשים אם לקרוא לזה "יצאנו". פחות או יותר כל מה שעשינו היה לשתות, לעשן יותר מידי, סקס כל הלילה וסשנים מזדמנים של s&m. הנה כמה תזכורות: תזכורת 1, תזכורת 2, תזכורת 3 ויש עוד כמה אם בא לכם לחפש בעצמכם. רוב התקופה שהייתי איתו הייתי בעיקר על ריטלין, אלכוהול וג'וינטים, יום ככה-יום ככה. אחת התקופות היותר פרועות בחיי.. בוא נגיד ככה.
הבעיה שלי עם הבחור הזה היא שיש לו חוש שישי לדעת שאני אחרי פרידה. מזה שבועיים הוא שולח לי הודעות יומיות על זה שאנחנו צריכים לחזור להיפגש. זה מתחיל בשיחה של- אמרתי לך שאין אהבה אמיתית בחיים ובגלל זה אנחנו צריכים לחזור ולהתראות אחד עם השני כי אז מלאנו צריכים מסוימים, או ש-יש אצלי מה לעשן, יש לי בית ריק וכו' וכו'. אבל אני מחזיקה את עצמי לא להיות פתטית ולחזור להזדיין עם בחורים ישנים שפעם היו בחיים שלי וגרמו לי להרגיש רע עם עצמי ולוּ לערב אחד של כייף שכולל זיונים וג'וינטים. הבחור כבר פקינג בן 40 ואני לא אגרור את עצמי למקום הזה. אולי בגיל 25-26 זה הרגיש לי מגניב.. עכשיו זה סתם מרגיש רע ועצוב. מעבר לזה שקצת לא ברור לי למה אחרי שנתיים וחצי הוא עדיין מעוניין בכלל לחזור להיפגש איתי אחרי שנפרדנו אז לפחות 4 פעמים. ובכלל, אני מרגישה הבנאדם הכי לא מושך בימים אלו. אולי זה בגלל שבגדו בי, אולי זה בגלל ה-3 קילו שהעליתי מאז החגים ומסרבים לרדת. אני בספק אם גבר כלשהו יימשך אליי בימים אלו כי כבר הרבה זמן לא הרגשתי כה מוזנחת ושמנה.
ואני אסיים בציטוט שהכי מסכם כרגע את התחושה הפנימית שלי כבחורה בת 28, שגרה עם ההורים, אחרי פרידה מחבר שלה שבגד בה במשך חצי שנה, בפיג'מה, לבד בבית בערב יום שישי:
כמה שקשה אני תמיד מרגיש שזה עוד כלום שיש הרבה יותר נמוך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היפשושית
