החלטתי לקחת הכל בפרופורציה. בכיתי לפני שהלכתי לישון ואמרתי לעצמי שזו הפעם האחרונה והיחידה שאני בוכה בגלל הסיבה הזאת ואם אני רוצה להוציא את זה מהמערכת ואני רוצה לבכות אז לעשות את זה עכשיו כי אח"כ אני לא ארשה לעצמי, וכך היה. חוץ מזה שיצאנו בסך הכל חודש, ואם זו לא הייתי אני ואיזו בחורה מזדמנת היתה אומרת לי את זה הייתי מביאה לה סטירה.
הלכתי לישון בערך באחת וחצי ובבוקר קמתי כחדשה, כאילו דבר לא היה. אומנם עדיין עם אותה מועקה בגרון, אבל הרבה יותר טוב.
מה גם שיש לי פשוט חברים מדהימים שאמרו הכל כדי להוציא אותי מהמצב רוח.
היום הייתי צריכה להפגש עם חברה מהלימודים כדי לעשות עבודה בקולנוע. היא הייתה צריכה לבוא אליי אחרי השיעור האחרון וממש לא התחשק לי לעשות את זה. רציתי לסוע הבייתה לבד, להכנס למיטה, לקרא ולישון צהריים. בבוקר בדרכי לאריאל בעודי חושבת איזה תירוץ להגיד לה כדי שנדחה את העבודה קבלתי סמס שהשיעור האחרון בוטל, התקשרתי אליה והיא אמרה שהיא לא תבוא לשיעור ונעשה את העבודה בשבוע הבא. :)
כשהגעתי לאריאל ונכנסתי לקמפוס ראיתי את ידיד שלי שאני חוזרת איתו מידי פעם הבייתה והוא שאל אותי אם אני רוצה טרמפ אבל אמר שהוא נוסע בעשר וחצי, אמרתי לו שבדיוק התבטל לי השיעור האחרון וזו השעה שאני מסיימת בה וחזרתי איתו. :)
בערך באחת עשרה, כשאנחנו עדיין נוסעים לכיוון פ"ת שמתי לב שאני ממש לא רוצה לחזור הבייתה ומתחשק לי להוציא את כל המצב רוח הרע שלי בקניות או בסרט. תהיתי ביני לבין עצמי אם לנסוע לת"א או לקניון אילון בדיוק ברגע שידיד שלי אמר שהוא נוסע לקניון אילון ולא לפ"ת :)
סרט בסוף לא ראיתי כי מסתבר שהקולנוע נפתח רק בשתיים אבל יצאתי עם שלל של שתי חולצות, מכנסיים ומסכה לשיער של ללין :)
וכן אני בחורה ואני מוציאה את התסכול שלי על בגדים.
ועכשיו אחזור לי לתלם כי צפויות לי עוד הרבה אכזבות בהמשך :)
שפחתכם.
נ.ב- והכי חשוב, בוחן ראשון בתואר בסטטיסטיקה וקבלתי 88.
אני שמחה :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היפשושית