משועממת כרונית...

משום מה יש לאקסים שלי חוש ריח מפותח והם יודעים מתי אני מתחילה לצאת עם מישהו חדש וטוב לי. זה הרגע בו הם מתקשרים או שולחים הודעה כדי לכפר על מעשיהם. כך גם הפעם.
אז אתמול יצאתי לדייט ראשון עם בחור נחמד שלמד איתי בשכבה (לוק, אני אח"כ אספר לך מי). הדייט זרם, השיחה קלחה, לא היו שתיקות מביכות וגם האוכל היה טעים. אחרי שעתיים בערך הבחור הלך להתפנות, והסתכלתי לרגע בטלפון שלי שהיה על שקט בתיק.. וחשכו עיניי. אחרי חודש וחצי של שתיקה ונתק מוחלט, הבחור הבוגד שלח לי הודעה. הודעה... הוא שלח לי פקינג פוסטר שהוא הכין, עם ציורים ומשפטים של כמה הוא מצטער ולא מגיע לי, שהוא לקח אותי כמובן מאליו ולא העריך אותי ואת מה שהיה לנו יחד. בערך מהרגע הזה הדייט המושלם שלי קיבל תפנית ונהיה לי רע. הבחור חזר מהשירותים אבל המחשבות שלי כבר נדדו למקום אחר. אחרי שעה הלכנו משם.. התמזמזנו עוד שעה באוטו וכך הסתיים הדייט.
בבית חזרתי לבוגד ושאלתי אם זו הודעה שהוא מעביר לכל החברות שלו והוא אמר שלא. ואז הוא כתב שהוא אהב אותי ועל כמה מצטער שזה נגמר ככה, שאין לו ציפיות מכלום אבל לפחות אסלח לו. אז חבל.. כי לא סלחתי לו. וגם לא הבנתי כ"כ איזה ציפיות אין לו.. לרגע חשבתי שהוא מעוניין לחזור. 

בכל מקרה, זה משעשע. כי בערך בדייט השני שהיה לי עם הבוגד כשרק התחלנו לצאת, קיבלתי הודעה מהאקס הקודם שהוא מתגעגע ורוצה להיפגש. אני ככה תוהה לעצמי אם גם בקשר עם הבחור הבא, עוד אקסים יצוצו להם משום מקום ויגידו שהם מצטערים ומתגעגעים, בדיוק ברגע שאני פותחת דף חדש.
תמותו. 

לא התכוונתי לכתוב שום דבר, אבל סרט של וודי אלן תמיד גורם לי לרצות לכתוב משהו.. וגם היה לי שבוע מלא פעילויות אז חשבתי לעצמי למה לא.
השבוע הייתי ביומיים חופש. ביום שלישי האחרון הייתה לי חתונה שהייתי תלויה בהסעה שלה, כך שלקחתי חופש ברביעי וחמישי והיה זה החופש הראשון מאז שהתחלתי לעבוד במקום העבודה הנוכחי שלי ולא נלקח לצרכיי לימודים למבחן.

אז אתחיל בחתונה. קצת מוזר לי לכתוב עלייה לאור הרגשות המעורבים שהיו לי לגביה. החתן למד איתי בשכבה והיה בחור שהייתי מאוהבת בו שנים והוא ידע את זה. עבדנו יחד במקום העבודה הקודם שלי והיו לנו שיחות כאלה ואחרות במהלך משמרות הלילה ובאחת המשמרות סיפרתי לו על רגשותיי. כמובן שזה מאוד החמיא לו אבל אני יצאתי אז עם ה-אקס שלי והוא התחיל לצאת עם חברה שלי מהעבודה. עברו להם החודשים, אני וה-אקס שלי נפרדנו וגם הם. היא הייתה שבורה, אומללה ממש. בדיוק כמוני. אני זוכרת שבכינו אחת לשנייה ואמרנו שנמצא גברים אחרים טובים יותר. אלא שהם חזרו אחרי חצי שנה והוא הציע נישואין.. ואני ובכן, הכרתי את הבחור הבוגדני שלי. כמובן ששמחתי בשביל חברה שלי וקיבלתי הזמנה לחתונה, מהצד של הכלה.
אז ביום שלישי האחרון הייתה החתונה ולאור העובדה שהחתן למד איתי בחטיבה ובתיכון ידעתי שאני אלך לראות חצי מהשכבה שלי... המממ הכיתה שלי. דבר שבד"כ היה גורם לי להתקף חרדה.. התקף שאכן הגיעה. לפני שאני והבוגד נפרדנו, סיפרתי לו על החתונה בידיעה שהוא יבוא איתי כדי שלא ארגיש רע ומוזר בין כל האנשים שאפגוש שם אלא שבסופו של דבר נשארתי בגפי ונאלצתי להתמודד עם האנשים האלה לבד. אנשים שפעם שנאתי או אהבתי, העליבו אותי וחלקם קראו לי שמנה בגיל 13 או אמרו דברים נוראיים יותר.
אחד מהם פחדתי לפגוש במיוחד. את החבר הכי טוב שלי מגיל 14... זה שבגללו בגיל 24 הלכתי לפסיכולוג.
בגיל 14-13 היה לי חבר מאוד טוב בחטיבה. היינו מדברים על הכל, יוצאים, מבלים כל הזמן, מדברים שעות בטלפון וכו' וכו'. הייתי גם מאוהבת בו קצת.. אבל מה ידעתי אז בגיל 14. יום בהיר אחד הוא פשוט ניתק איתי כל קשר. הפסיק לענות לי לטלפונים, התעלם ממני במסדרון ופשוט חתך אותי מהחיים שלו בלי כל התראה מוקדמת. אני זוכרת שחיפשתי אותו יום אחד במסדרון, אחרי בערך חודש שלא דברנו והחלטתי שהיום אני מקבלת תשובות. הלכתי לכיתה שלו, ראיתי אותו שוכב על השולחן בהפסקה ועוצם עיניים, התקרבתי ושאלתי אותו למה הוא כבר לא מדבר איתי. השלוש מילים שהוא אמר לי, שלוש מילים שבגללן בכיתי אז ואני בוכה גם קצת היום... הם פחות או יותר הפכו אותי למה שאני. למתבגרת מדוכאת, עם התקפי חרדה, כזאת שחותכת את עצמה כשרע לה כי זה הדבר היחיד שיכול לעזור וברבות השנים גרמו לי לפחד מרגשות של בנים, נערים, בחורים וגברים שפגשתי עד היום. השלוש מילים האלו היו- "נמאס לי ממך". בכזאת פשטות ואכזריות. פשוט נמאס לו להיות איתי. והם נאמרו בכזאת צורה חותכת וברורה שאני זוכרת שפשוט הלכתי משם עם דמעות בעיניים ולא דיברתי איתו יותר לעולם. כל פעם שראיתי אותו עובר מולי במסדרון בערך עד כיתה יב' הייתי משפילה מבט.
כל השנים האלה היה לי נאום ארוך בראש להגיד לו, עד כמה השלוש מילים האלו הרסו לי את החיים, איך שאני זוכרת את הקול שלו אומר לי אותן, איך כל השנים האלה פחדתי במערכות היחסים שלי עם גברים מהמילים האלה שיגידו לי אותם- נמאס לי ממך, בכזאת פשטות.. ועל כמה כסף הפסיכולוג שהלכתי אליו לקח לי בגללו. את כל הנאום הזה שיננתי בראש מגיל 14 ועשיתי עליו חזרות כל החודש האחרון וגם ביום שלישי.
אז הגיעה החתונה, לבשתי שמלת מיני קצרה שחורה וגרביון שחור כדי שכל הילדים שפעם קראו לי בגיל 13 שמנה יראו שירדתי 20 קילו מאז (והעלתי שלושה בחודשיים האחרונים) והלכתי להסעה. ההסעה הייתה פחות או יותר כמו האוטובוס של הטיול השנתי. גם בהלוך גם בחזור. כל החיים שלי עברו בה לנגד עיניי.. אני ישבתי מקדימה וכל המאגניבים ישבו מאחורה ועשו רעש. איך ששום דבר לא משתנה. הגענו אחרי שעה למקום ממש יפה והלכתי להגיד שלום לחתן ולכלה ולכל הכיתה שלי בערך שכבר הייתה שם... אויי כמה שזה היה מוזר. שתיתי שתי כוסות יין כדי להרגיע את עצמי ואז החברות שלי מהעבודה הגיעו.
ואז ראיתי אותו. את החבר שלי מפעם שאז אמר לי שנמאס לו ממני.. עומד שם עם אשתו והילד שלו על הידיים והוא נראה כל כך יפה. ואז הוא חייך אליי ובא להגיד לי שלום. תוך שניה כל הנאום שלי ששיננתי במשך 15 שנים נשכח רק כי ראיתי שהוא זוכר אותי ונחמד אליי כמו פעם ושואל לשלומי. אני כזאת פתטית. אז הלכתי לשתות עוד כוס יין... כי אלכוהול גורם להכל להראות יותר טוב.

זהו.

שיהיה לכם שבוע טוב.

ההורים שלי נסעו לאילת לשבוע ימים. התכנון המקורי היה שהאקס יהיה אצלי כל השבוע, נזדיין על כל רהיט אפשרי בבית ונראה סדרות וסרטים עד אור הבוקר, כמו שעשינו בפעם שעברה כשהם טסו לחו"ל.
בפועל קרה מה שקרה ואני לבד בבית ועצוב לי. עצוב לי עד כדי כך ששקלתי להתקשר אליו רק כדי שיבוא ויהיה איתי כי אני מתגעגעת... ואז נזכרתי שהוא בגד בי והוא בן זונה ושקרן.

ביום ראשון היה עצוב לי במיוחד. חזרתי הביתה מהעבודה, נכנסתי למצב רוח מלנכולי ואז קרה הדבר.
כפי שאתם וודאי זוכרים, או שלא.. ה-אקס שלי התחיל לשלוח לי הודעות בדיוק מלפני חצי שנה, כשהתחלתי לצאת עם הבחור הבוגד. הוא ביקש שניפגש ואני ביקשתי שלא. אבל עם הזמן חזרנו לדבר, בהתחלה שיחות חולין ולאט לאט שיחות עמוקות יותר על החיים ועל הבני זוג הנוכחיים שלנו. בהתחלה הפריע לי לשמוע על החברה החדשה שלו אבל אחרי שסיפרתי לו גם אני על הבחור שהיה שלי המצב נהיה יותר נינוח ושיתפנו זה את זו. עם הזמן כבר הסכמתי להיפגש איתו אבל בשל חששות מצידי דחיתי ודחיתי אותו בכל הזדמנות. בערך שבוע לפני שאני והבחור נפרדנו הוא שלח לי הודעה שהוא וחברה שלו נפרדו וכמה ימים אח"כ סיפרתי לו שגם אצלנו הסיפור הסתיים ודווקא אז קבענו להיפגש. אולי זה באמת נשמע התזמון הכי גרוע בעולם, שנינו מבואסים מהפרידות שלנו ודבר כזה יכול לגרור רק לדבר אחד- סקס עם האקס.

אז ביום ראשון האחרון קבענו להיפגש. שעה בערך לפני שהוא מגיע הוא שלח לי הודעה שהוא והחברה חזרו. קצת התבאסתי, אני לא אשקר... היה לי בראש סיטואציה ששנינו מעשנים ומבואסים על החיים ומי יודע...אולי אנחנו נזדיין על הספה. זה בערך הדבר שהכי הייתי צריכה באותו רגע. רק שלא ידעתי שמה שהעתיד צופה לי באותו ערב, יהיה הרבה יותר מעודד מסתם סקס עם האקס שאני אח"כ אתחרט עליו.
שעה אח"כ הגיע האקס ואני שומעת את הרכב שלו מחנה. עברה דקה, עברו דקותיים וחמש דקות והוא לא מגיע... פתחתי קצת את החלון ושמעתי צרחות עולות מרכבו. צרחות.. צרחות זה understatement. אני חושבת שבשלב הזה בערך כל השכנים שלי הציצו מהחלונות כדי לשמוע מי זה הזוג המופרע הזה שרב בחוץ. אחרי חצי שעה בערך של צרחות הוא הגיע.. מבואס יותר ממני. והערב כפי שתכננתי מלכתחילה קרה כמתוכנן. אבל לא, לא שכבתי איתו!
עישנו שנינו את הג'וינטים השמנמנים שהיו לי ואכלנו במבה. כל אחד שפך את ליבו ואמר כמה רע לו בחיים. למרות שהוא הבטיח מראש לא לדבר על החברה, בערך כל דבר שהוא הוציא מהפה היה עליה ואני הקשבתי להכל... הקשבתי לקשר שנשמע פחות או יותר כמו שהיה לנו, רק שהפעם הוא היה אני והיא הייתה הוא. הבחורה פשוט עושה לו בית ספר ומסובבת אותו על הציפורן הקטנה שלה. הוא נראה עצוב, לא הגבר הכריזמטי, עם הביטחון העצמי המופרז שהכרתי... הוא נראה כאילו היא שאבה ממנו את כל שמחת החיים שהייתה לו. לא שחלילה אני מרחמת עליו, אבל הוא סיפר לי על סיטואציות וריבים שהיו להם שהקשר נראה כאילו התחלפו היוצרות. הוא פשוט נמצא בנעליים שלי כמו שאני הייתי לפני שנה. אחרי שעה בערך היא שלחה הודעה וכדי לא לריב בווטסאפ הוא התקשר אליה והיא לא ענתה. ואז הוא התקשר שוב והיא לא ענתה.. ואז שוב. וככה כמה וכמה פעמים. ואם יש משהו שהאקס שלי שונא זה שעושים לו את זה, ואני עשיתי לו את זה לא מעט פעמים בקשר כי הוא היה נעלם לי באמצע ריב ומחליט לא לדבר איתי יותר, אז הייתי מתקשרת כמה פעמים והוא לא היה עונה. ואני יושבת מולו על הספה והוא פשוט מתנהג כמוני, אחד לאחד. הוא זה אני. 

אני לא שמחה, בהחלט שלא. זו ממש לא שמחה לאיד וזה גם לא באמת עודד אותי אלא רק חיזוק את האמונה הקטנה שיש לי. אני באמת לא מאמינה בהרבה דברים בעולם הזה, אבל אם יש משהו אחד קטן ששווה להאמין בו זה קארמה ו- what goes around comes around. כל מה שתעשה בחיים יחזור אלייך בדיוק אותו דבר. ואיך שהוא התייחס אליי בקשר היא עכשיו מתייחס אליו ועושה לו אותו דבר.
אז יש צדק בעולם. וגם הזבל שבגד בי זה יחזור אליו חזרה בהפוכה. כל כלב בא יומו.

זהו להיום,
היו שלום.