משועממת כרונית...

כבר כמה שנים שלא עבדתי בעבודה עם התנהלות משרדית ודינמיקה של עובדים שהיא לא מוקד טלפוני (להלן- סוג של "שכונה"). חייבת להודות שהתגעגעתי לזה. לחברויות, לסיפורים, לריכולים, למסיבות הקטנות שפתאום מישהי מביאה סתם עוגה למשרד, ובכלל לכל הדברים הקטנים האלה שקורים בסביבת עבודה שכזו. הדבר היחיד שלא התגעגעתי אליו, זה לאינטריגות המשרדיות הקטנוניות ולחברויות הקטנות בין הבנות (יש במשרד שלנו רק בנות, הגבר היחיד- גיי. שהוא בערך כמו כל בת אחרת..אז אני אדבר בלשון נקבה). 

בשבועיים הראשונים שלי לחפיפה (שסה"כ היא שלושה שבועות) הייתי עם בחורה בשם מור (שמות האנשים לא בדויים כי אין לי כוח לשנות אותם ואתם לא באמת מכירים את הנפשות הפועלות). מור היא בחורה לחוצה מאוד, טיפוס A קיצוני משולב עם טיפוס אנאלי פסיבי (סליחה על הניתוח ייתר), בעלת OCD עם מעט הפרעת אישיות נרקיסיסטיות. היומיים שלושה הראשונים איתה עברו פחות או יותר בנעימים. דברנו מעט מאוד על דברים שהם מעבר לעבודה כי היא הייתה כ"כ אובססיבית ולחוצה על כל דבר שלאט לאט היה בלתי נסבל לשבת איתה. לשמחתי הרבה היא הייתה חופפת שלי רק שבועיים בשל העובדה שהיא עזבה היום את החברה. בחדר עם מור, ישבו שלושה אנשים נוספים: קרן, יעל והבחור הגיי. ארבעתם כולם היו בערך אותו טיפוס A, אנאליים פסיביים כמו מור ועשו את השהות בחדר איתם למאוד לא נעימה. אממה, בשל העובדה שהייתי כל יום על רטלין כדי ללמוד את הכל, חשבתי שאני הקיצונית בניתוח שלהם וזאת רק אני שלא מסתדרת איתם. 

מכיוון שמור עוזבת, לפני יומיים בערך קיבלתי חופפת חדשה. בחורה חמודה בשם דנה, שהייתה ההפך הגמור ממור. טיפוס B נעים ושקט, קצת מפוזרת, עם הפרעת קשב וריכוז קלה אבל לא ניכרת בה הפרעת אישיות כזו או אחרת. או במילים אחרות, היא הייתה אחת הבחורות הכי חמודות שהכרתי. כך עברתי לחדר אחר עם טיפוסים שונים ב-180 מעלות, מהלחוצים האובססיביים שהיו איתי בחדר הראשון. 

ואז גם התחילו הלכלוכים בין החדרים. אני יודעת שאני חדשה ולא אמורה לתפוס צד, אבל טיפוסי ה-A מהחדר הראשון התייחסו אליי כ"כ לא יפה בשבועיים הראשונים שלי בחברה (כולל לצעוק עלי כשאני לא זוכרת נהלים ותכנים שלמדתי לפני יום, להשפיל אותי ולדבר אליי לא יפה. ולא, לא לקחתי ללב. הבחורה החדשה שהגיעה שבוע לפני, אמרה שהם עשו לה את אותו הדבר בדיוק והיא מפחדת לשבת בחדר הזה), שכבר עכשיו אני יכולה להעיד שאני פשוט לא סובלת אותם.
לשמחתי עכשיו אני בחדר עם טיפוסי B הנחמדים, שאני נמנית עם טיפוס זה... כך שנסתדר מצוין! מאווירה עכורה, שלא כייף לי לבוא לעבודה, היא הוחלפה באווירה נעימה ושמחה יותר. מקווה רק שכך זה ישאר ואני לא קופצת למסקנות מהר מידי. אבל אחרי שבועיים עם ה-A ושלושה ימים עם ה-B, כבר תהיתי על קנקנם ואני יודעת עם מי יותר נעים וכייף לי להיות במשרד. 

עושה לי חשק לראות שוב את כל הסדרה מהתחלה.

החלטתי להראות סימן חיים (הייתי חייבת. מתה על הפקות המזרח) קטן. לא נטשתי, אני פשוט עובדת המון. כבר שכחתי איך זה לעבוד משמונה בבוקר עד חמש/שש אחר"צ. העבודה לא קלה, אבל שום דבר לא קל בהתחלה. אין לי באמת כ"כ מה לעדכן.. מלבד העבודה שלי, אין לי ממש שום דבר בחיים כרגע ודיי נחמד לי ככה. 

המממ.. היום בבוקר שמעתי את הקול היפיפה והמדהים של החתולה שלי, בלה. רק שבלי שלי, חיים שלי הקטנה נפטרה ב 2008. שמעתי אותו למשך כמה דקות ארוכות וחשבתי שאני יוצאת מדעתי.. ואז נכנסתי לחדר שלי והתחלתי להתלבש לעבודה, ראיתי את התמונות שלה שתלויות לי כבר שנים על הקיר והתחלתי לבכות. זה היה אחד הרגעים המאושרים שהיו לי בחודשים האחרונים. לשמוע את הקול המדהים שלה מיילל לי בראש. לא אכפת לי אם זאת התחלה של סכיזופרניה או סתם חלום בהקיץ, זה היה פשוט נפלא.

פעם ראשונה שאני כבר לא יכולה לחכות ליום הולדת שלי בעוד כחודש, סוף סוף אני הולכת לעשות קעקוע נוסף וזה מרגש אותי מאוד.
בינתיים אני סופרת את הימים עד להופעה המופלאה של הפרודג'י (וג'סטין :))