אני אקצר את כל ההתרחשויות של 24 השעות האחרונות...
קודם כל, אני אאחל למדינה הקטנה הזאת יום הולדת שמח ומזל טוב.
שתזכי לעוד הרבה שנים טובות, למרות שבקצב הזה העתיד שלך לא כ"כ מובטח..
אתמול בערב יצאתי לי עם שניים מחבריי להוד השרון. בכלליות היה נחמד. האווירה, האנשים שאיתם הייתי..
הגענו, כשברקע הופעה גרועה למדיי של שלומי שבת שאותו אני לא סובלת...
הסתובבנו, אכלנו ג'אנק-פוד ובסופו של דבר התיישבנו על הדשא.
ההופעות שהיו אח"כ, עד להופעתה של סנרגיה היו גרועות לא פחות. המנחה היה מכוער ובקושי העביר את הזמן וכמעט שעה וחצי אח"כ סינרגיה עלו, נתנו הופעה עלובה למדיי ועזבו אחרי חמישה שירים.
אני אגיד לכם את האמת, אני לא סובלת את סינרגיה. כרגע יש מן קונצנזוס, שכולם אוהבים אותם...
אבל אני ממש לא מתחברת אליהם. חוץ מזה שהסולן שלהם נראה מעולה, הוא לא יודע לשיר ואפשר להגיד ש..הוא גם שר מהאף. ובכלל, השירים שלהם בכלל לא משהו.. אבל הכל היה עדיף מלהשאר בעיר האורות שלי.
בכל אופן, בערך באחת וחצי שמנו פעמינו חזרה לפ"ת, וכשהגענו ראינו שמוניקה סקס עדיין מופיעים...
נכנסנו לפארק והייתה אחלה הופעה.
אלא מה, נזכרתי למה לא רצינו להשאר בפ"ת מלכתחילה.
העיר הזאת היא באמת משהו.. כמות הערסים שיש בה, היא מטורפת.
מצד אחד מטאליסטים ופריקים עם חולצות של להקות רוק ומטאל, ומצד שני ערסים קופים שלא יודעים איך להתנהג מהרגע שהם יוצאים מפתח ביתם (ואני בספק אם גם בבית החינוך שהם מקבלים הוא ראוי לאדם).
למרות שגם הפריקים כביכול, לא מצטיינים בהתנהגותם... למשל, עמד מולינו בהופעה מישהו עם חולצה של "איירון מיידן" ושיער ארוך והוא התנהג כמו אחיו הערסים...
ובאמצע ההופעה, הכי לא קשור... חבורת ערסים קופים, בני 14 עם שיער מחומצן, התחילו לרקוד פוגו.
באמת לא מובן...
אבל בכלל, היה נחמד.
והיום... אוכל.
עשינו מנגל בגינה ורק לפני שעה כל המשפחה שלי הלכה....
כן, היה ללא ספק ארוך. והם התנחלו לנו בבית.
נו, שויין..
ולרגל היומולדת, ולרגל קבלת פרס ישראל שקיבלה הערב הגבעטרון:
בת שישים (עדיין לא, אבל אחד לשנה הבאה) / הגבעטרון
את ראשו של הגלבוע
מישהו צבע אדום,
מן הלול מודיע גבר
כי האיר היום.
בת שישים פוקחת עין
ונועלת נעלה.
יום גדול ממתין בפתח,
זה היום שלה.
יום גדול עומד בפתח,
יום צעיר וחדשני.
מגהץ הוא את קמטיה
ומוחק שנים.
כי אמיתית היא ולא סמל,
ולא דגל ולא אות.
העבר מאחוריה -
היא צופה אל הבאות.
היא גם סבתא וגם אמא,
גם נכדה וגם נינה.
בקיצור, היא מתחדשת
כמו עונות שנה.
אשת קיץ, אשת חורף,
אשת חיק ואשת ריב,
אך בלב עמוק מתחת,
שם תמיד אביב.
שם ידה המיובלת
וקשה כגזע עץ,
עדינה ומלטפת
ברכות אין קץ.
כי אמיתית היא...
את ראשו של הגלבוע
מישהו צבע אדום,
מן הלול מודיע גבר
כי האיר היום.
בת שישים פוקחת עין
ונועלת נעלה.
יום גדול ממתין בפתח,
זה היום שלה.
בת שישים על פי הלוח,
אך בשאר המובנים -
היא בת שש עשרה בקושי,
או בת שש שנים.
כי אמיתית היא...
שפחתכם.
ברגע של ציונות, שבעוד רגע יסתיים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היפשושית
