משועממת כרונית...

לא הייתי פה כבר ארבעה חודשים, אבל כמו שכתבתי בפוסט הקודם, באמת אינני זקוקה לו יותר.
או שזה שקר ונחמד לי לקפוץ לכאן כל כמה חודשים ולכתוב קצת, בעיקר כשאני לבד ושקט לי כמו עכשיו.

 אני עדיין עם בן זוגי המקסים, בדירה שלנו כרגע. אני עוברת רשמית בתחילת החודש שזה פקינג עוד שלושה שבועות.
הייתי בת 31 לפני שבוע בדיוק, מה שאומר שיש לי את הבלוג הזה 14 שנים. כמה נחמד.

 היינו בצימר לפני שבוע והייתי בטוחה שנריב כל הסופ"ש. כי למרות שאנחנו חיים יחד, כשאתה נוסע לצימר עם בן הזוג שלך, דברים צפים כי אתם יחד 24/7 כל הזמן, במשך יומיים שלמים (נסענו מחמישי בערב עד שבת בבוקר). אבל היה פקינג מושלם. ויותר מזה, היה מרגש, היה כייפי, צחקנו מלא. מעולם לא היה לי סופשבוע רומנטי וקיטשי כמו זה. הוא ציני בטירוף, טרול שצוחק על הכל אבל ישבנו בג'קוזי מלא בועות וקצף ריחני, נרות מסביב ושתינו יין אדום, דברנו והתמזמזנו לסירוגין, כמו בסרט קיטשי גרוע לבנות. והוא רצה לעשות את כל זה איתי. הוא פשוט מדהים ומקסים ואין לי מילים אחרות לתאר אותו.
בערב השני עשנו גוינט ושתינו קצת והיתה לנו שיחת נפש ואז החלטתי להקריא לו את הפוסט הזה עליו. לא יודעת מה עבר לי בראש באותו רגע אבל רציתי לקריא לו את מה אני מרגישה אליו, גם אחרי שאנחנו 7 חודשים יחד ואני עדין מרגישה את כל הדבר האלה עליו.
זה היה אחד הרגעים המרגשים שהיו לי בחיים. אני מקריאה לו ובוכה והוא פשוט הסתכל עליי המום ממה שהוא שומע. בסוף הוא חיבק אותי ואמר לי שהוא אוהב אותי ואחרי כמה דקות בכה איתי ואמר שזה הדבר הכי יפה שאמרו לו בחייו. 

ועכשיו אני בדרתנו הקטנה בגבעתיים. הוא משחק לו בלארפ בדרום, אני הייתי איתו שם יומיים עד היום בבוקר וחזרתי הביתה, כי הבנתי שזה לא בשבילי.
והחלטתי להוציא את הלפטופ הקטן והארוז שלי מתוך הנרתיק ולכתוב קצת. 

אז אני פה לבד עם הג'וינט שלי, עייפה למרות שישנתי שנצ 4 שעות. תכף אקפל את הכביסה ואשים מכונה חדשה ואתלה. אם יהיה לי כוח...
סביר להניח שלא.

אבל פתאום בגיל 31 התחלתי לעשות את כל הדברים האלה. עד עכשיו, גם כשגרתי לבד הייתי מביאה לאמא שלי את הכביסה. אבל עכשיו כשאני איתו, אני מכבסת, תולה, מבשלת.. זאת אומרת, שמה בטוסטר-אובן, מרתיחה מים, מערבבת... good enough, הוא בעיקר עושה את כל הבישולים הכבדים.
אבל אני נהנית מזה. למעשה, מעולם לא נהנתי להיות "אישה קטנה" ככה למישהו. לו אני פשוט רוצה לעשות את כל הדברים האלה, הכי שובינסטי שלי אבל יזדיינו כל הפמיניסטיות. כייף לי לעשות לו את זה.  

אפשר להגיד שכבר התחתנו. זאת אומרת חבר טוב משותף שהוציא תעודת כמורה באינטרנט והוסמך לכומר (בארה"ב זה תופס), חיתן אותנו עם שני עדים וחתמנו על הסכם בפתק קטן. זה היה חצי בצחוק וזה לא ממש קביל בארץ, אבל הוא קורא לי מאז אשתי ואני מתה על זה.

ואנחנו כבר מדברים על חתונה (באמת) ולהביא ילדים ואנחנו עושים החלטות של "גדולים" וזה נורא כייף.
כייף לי לדעת שאני אלך לבלות את שארית חיי איתו, בתקווה שלא ימאס לנו אחד מהשני ונרצה לחלק את רכושנו המשותף שכרגע מסתכם בארון שקנינו ביחד. 

אז זהו עד עכשיו. זה מה שקרה בארבעת החודשים האחרונים,
שזה דיי הרבה.