משועממת כרונית...

למרות שאתה שונא קיטשיות, אני רוצה להקדיש לך את השיר הזה-

ורק שתדע שאני בכלל לא צינית, פשוט אתה מתחיל לעצבן אותי יותר מידיי.

זה הכל.

אל תפחד - אהוד בנאי

שפחתך...

הבטחתי ולכן אקיים,

התמונה ה-מ-ה-מ-מ-ת של מרלין מונרו, מעל המיטה שלי :

יש לכם מושג, איך זה לקום כל בוקר ולראות אותה מחייכת אליכם ?!

זה עושה את כל היום !!!

ולסיום, נרכין ראש לזכרה של סיגי בר-חיים, השם יקום דמה.

רגלי כואבות מהליכה, ועיניי נפוכות מבכי.

אך בכל זאת, היה לי יום נפלא !!

קמתי היום השכם בבוקר, ושמתי פעמיי לכיוון ת"א במטרה ברורה- לבזבז כסף, והרבה.

כן, גם בי יש את אותה תכונה נשית טורדנית ומעצבנת שגורמת להוצאות מיותרות.

אבל בכל מקרה, הלכתי לי בדיזנגוף לכיוון הסנטר, שבדרך קניתי שני קולרים חדשים ונוצצים עם פעמון למון ולבל.

לאחר סיבוב ארוך ומתיש בסנטר נפגשתי לי עם שמרית, לאחר שלא ראיתי אותה חמישה חודשים (מחנוכה! עשינו את החישוב), אכלנו ארוחת בוקר והלכנו לחפש בגדים. במקום בגדים מצאתי לי תיק מהמם בפול&ביר.

לאחר שיטוט נוסף של חיפוש נעליים (לי!) עשינו דרכינו לכיוון נחלת בנימין, כדי לחפש תמונה לחדר שלי... בדרך פגשתי את הבוסית שלי (לבוסית, שלום) שגרה בסביבה, והמשכנו בדרכינו.

לאחר סיבוב ארוך ומיגע מצאתי את האחת- תמונה מדהימה של מרלין מונרו שמחר תתלה בחדר שלי. (תמונות, בקרוב)

השעה הייתה כבר כמעט שלוש (קיצרתי לכם סיפור של חמש שעות, תגידו תודה!) כשהחלטנו לחזור הבייתה..

וראינו חנות נעליים קטנה באלנבי, שבסופו של דבר יצאתי ממנה עם שני זוגות כפכפים מדהימות (גם כן!) אחד בחום והשני בשחור.

לאחר שנפרדנו, הלכתי לטיילת, לקפה מצדה וישבתי שם לארוחת צהריים עם אחותי וחברה שלה.

בסופו של דבר יצאתי מהיום הזה בנזק של... 700 ש"ח, שלא מזיז בכלל לעו"ש שלי !

ובקשר לבכי,

עכשיו סיימתי לראות את הפרקים האחרונים של "אבודים" ואני עדיין בסערת רגשות קטנה.

אוווו.. צ'רלי.

הלכתי,

שפחתכם.