אתמול הייתי יום שלם במחלקה הסגורה. איזה שינוי מרענן מהמחלקה הפתוחה שלי. בעצם אני לא יודעת אם "מרענן" זה הביטוי הנכון, אבל כל פעם שאני מתנדבת שם אני מרגישה שהגעתי לתחום הנכון ומצאתי את הנישה שלי בחיים. כמה אבסורד זה נשמע. בין האישה הקשורה בחדר שצועקת לאחות שתבוא לשחרר אותה, לגבר הרוסי הגדול והמסומם עם הקעקועים על כל הגוף והזקן המריר שכמעט חוטף התקף אפילפטי באמצע המחלקה... כמה אני אוהבת את ההתנדבות שלי. כבר למעלה מחצי שנה שאני באה לשם שבוע שבוע, וככל שנהיה יותר קשה ורע ככה אני אוהבת את זה יותר. אני כבר לא יכולה לחכות לסיים את התואר הזה וללכת לעבוד באנוש. רק שיקבלו אותי. ורק שהתשוקה הזאת לחיות ולעבוד עם משוגעים תמשיך לבעור בעצמותי.
התחלתי לראות היום את העונה השניה של מחוברים והתאהבתי מהפרק הראשון. לא חשבתי שהם יוכלו להשתוות לעונה הראשונה ושמישהו יוכל להעפיל על הגבר המושלם, שי גולדן. אבל הכריזמה והסקס אפיל של גדעון לוי (כן, כן) הרסו אותי. התאהבתי בו ממבט ראשון. אני אפילו לא מדברת על דעותיו שדיי דומות לשלי, אני מדברת על השקפת עולם כללית וחיצוניות. אני מודה, גדעון לוי מחרמן אותי. ואני אומרת זאת בריש גליי! אולי זאת פשוט העובדה גם שלא ראיתי את הבחור מיום שני ואני קצת מתגעגעת.... הזיקנה הזאת של לוי גרמה לי להתגעגע לגבר הזקן שלי :) (אני לא באמת חושבת שהוא זקן... אבל הוא אומר את זה על עצמו כל הזמן ושולף את "קלף הזיקנה" שלו בכל הזדמנות). אתמול סוף סוף הוא התחיל קצת להיפתח אלי. דברנו בטלפון חצי שעה בערך והוא אמר שהוא בדיכאון בגלל העבודה שלו ושהוא שוקל בכובד ראש לעזוב את הארץ בעוד כמה חודשים. כל כך שמחתי שדיברנו והוא סיפר לי מה עובר עליו שאפילו לא היה אכפת לי שהוא שוקל לעזוב. אני חושבת שכש"רומן הקיץ" הזה שלנו הסתיים וכל אחד יחזור לחיו הקטנים אני פשוט אזכור אותו כל כך בחיוב שכל התלונות האלה שהעליתי פה בפוסטים האחרונים יתגמדו לעומת מה שהרגשתי בתקופה הזאת כשהייתי איתו.
אני לא חושבת שאי פעם דמינתי שאעביר את תקופת המבחנים הנוכחית שלי חצי מהזמן על רטלין וחצי מהזמן על ג'וינטים ובירה זולה. לכאורה לא השילוב המנצח ללמידה... אבל עד עכשיו קיבלתי 90, 86 ו-60 אחד שהיה לי בסטטיסטיקה ובזה אני גרועה, כך שגם אם לא הייתי מעשנת הייתי מוציאה את אותו הציון רק הייתי מרגישה עם זה חרא :) חבל שאין לי עכשיו אחד, זה היה עוזר לי לראות מחוברים יותר בכייף. הייתי רוצה עכשיו לראות איתו מחוברים במיטה, לעשן ג'וינט ולאכול במבה יבשה. ככה בד"כ אנחנו מעבירים את הזמן האחרון שלנו ביחד... רואים טלוויזיה, מזדיינים, מעשנים ומעבירים את המנצ'יס בבמבה יבשה. מאוד רומנטי. כן, אין ספק שאני אזכור את התקופה הזאת לאחת הטובות בחיי :) אני לא יכולה להגיד על אף אחד מהחברים שלי שבתקופת המבחנים שלו הוא הלך לישון עם חיוך על הפנים כל לילה. אבל רק אחרי שהשפעת הרטלין עברה :)
שפחתכם. נ.ב- הבלוג לא דוגל בשימוש בסמים מכל סוג שהוא. להפך, סמים זה רע. תאמינו לי, אני יודעת.. קיבלתי בקורס על סמים ואלכוהול 95!! ;)
אני פשוט אובדת עצות. אני באמת לא יודעת מה לעשות עם הבחור הזה. אני לא יודעת מה הוא רוצה מחיי. כשאנחנו נפגשים אז הוא כל כולו איתי. כייף לנו יחד, אנחנו מדברים שעות והסקס מצויין. אומנם הוא קצת רכושני... הוא לא מפסיק לשאול אם במהלך השבוע אני נפגשת או שוכבת עם גברים אחרים, כי יוצא לנו כרגע להיפגש פעם בשבוע בגלל התקופת מבחנים שלי והעבודה שלו. זה הגיע למצב שקיבלתי sms ואחריו שיחה מידיד כשהייתי אצלו והוא שאל אותי מזה, מאיפה אנחנו מכירים, אם היינו פעם ביחד ולמה אנחנו עדיין בקשר. והוא כל הזמן שואל אם אני רק איתו או נפגשת עם אחרים. קצת באובססיביות, אבל זה חמוד כי הוא רוצה שאני אהיה רק איתו. ואז במהלך השבוע אנחנו בקושי מדברים, אני לרוב זאת שמתקשרת לשמוע אותו ולשאול לשלומו. אם הוא מתקשר זה רק כדי לשאול מתי אני באה... אבל גם כשאנחנו מדברים בפייבוק למשל, אני מרגישה שהשיחה איתי היא טרחה בשבילו. ואני עדיין בקושי יודעת עליו דברים. אומנם אנחנו יוצאים רק חודש וקצת אבל אני לא יכולה להגיד שאני יודעת עליו הרבה מעבר ליום הראשון שנפגשנו. וזה מחרפן אותי. אני מרגישה שאני יכולה לדבר איתו על הכל ותהיה לנו שיחה זורמת וארוכה על כל דבר, חוץ מהנושא הזה... מצד אחד, אני לא מרגישה שהוא באמת רוצה להיות איתי. אבל מצד שני כשאני איתו אז אני מרגישה שאני הכל בשבילו. מצד אחד הוא אובססיבי ממש כשאנחנו נפגשים ושואל אותי איפה הייתי, מה עשיתי ועם מי נפגשתי ומצד שני הוא אפילו לא מרים טלפון במהלך השבוע.
אני פשוט לא יודעת מה לעשות.... כשאני חוזרת ממנו אחרי שאני נשארת אצלו בלילה אני במשך יומיים הכי מאושרת ומרגישה על גג העולם ושהוא אוהב אותי וכייף לנו ביחד, ואחרי היומיים האלה אני מרגישה חרא ושהוא לא מתייחס אלי. אני באמת צריכה עצה. הייתם נפרדים ממנו ?
שרידיו האחרונים של הרטלין הולכים ומתנדפים להם ותכף תחל תופעת הלוואי שלו שאני כה שונאת ומצב רוחי יהפוך למלנכולי ועגום... אך לפני שזה יקרה אני אאחוז במצב רוחי הטוב לעוד כמה רגעים. אני עדיין לומדת, החלטתי לעשות הפסקה אחרונה מבין אינספור ההפסקות האחרונות שאמרתי לעצמי שאני אעשה היום. ואז שוב מצאתי את עצמי ב9gag, ואז קיבלתי הודעה בגלקסי להזמנה למשחק בsong pop. ואז... קיבלתי התראת הודעה לפייסבוק. ואז קיבלתי sms.... אבל היי, למדתי מאחת עשרה וחצי בבוקר עד עכשיו. אומנם עם הרבה מאוד הפסקות, אבל למדתי! טוב עד לכאן מרמור לימודים שבועי. למרות שאני אוהבת ללמוד את מה שאני לומדת... אני סתם מזיינת את השכל. מה גם שלא הייתי בחצי מהקורסים הסמסטר הזה ואני לומדת אותם פחות או יותר מאפס ואז אני מגלה שהחומר ממש מעניין ומתחרטת שלא באתי לשיעורים. נו מילא...
הבחור ממשיך להפתיע אותי. השבוע הוא אפילו עבר את מבחן המחזור בהצלחה! כפי שהבנתם היה לי מחזור השבוע ונפגשנו, ופעם ראשונה שבאתי אליו ולא שכבנו בשל הסיבה הנ"ל ורק ראינו family guy, ירדתי לו קצת והלכנו לישון. כן, כן... פעם ראשונה שגם ישנתי אצלו. סוג של התקדמות... אני עדיין לא יודעת איך לקרא לקשר הזה. אני יודעת עליו כ"כ מעט ואנחנו לא מדברים כל יום וזה חסר לי. אני מרגישה איתו כמו שאני יוצאת איתו שנים, ואנחנו יוצאים רק חודש. אנחנו לא יוצאים מהבית ורק מארחים אחד לשני חברה. תמיד רציתי להגיע למקום הזה בזוגיות שרק להיות עם מישהו ולשתוק איתו, לראות איתו טלוויזיה במיטה בלי צורך לצאת כל הזמן. אבל פתאום שיש לי את זה, אני מתגעגעת לדבר השני, כן לצאת וכן לעשות דברים. אולי זה בגלל שהוא כזה זקן ותכף בן 35 :P גם יש מצב שאני אוהבת אותו...
ובקשר לדייט, הוא היה גרוע. הפסקתי עם הדייטים האלה וכעת אני רק איתו. אני לא חושבת שהוא יותר יצטרך להפתיע אותי כדי שאני אדע שהוא איתי. בעצם אני לא יודעת.
אני אחזור לי לקרא פסקי דין אל תוך הלילה... היו שלום ושבוע טוב :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היפשושית