אני לא מדברת עם אמא שלי כבר כמה ימים. היא נתנה לי עוד הוכחה לכך שאני צריכה כבר לעזוב את הבית בגילי המופלג. לפני כשבוע היא שאלה אותי במה הבחור החדש עובד ומה הוא לומד.. ואחרי שעניתי לה היא השיבה לי- אההה, אז הוא יותר חכם ממך. ואח"כ הוסיפה שאני צריכה לצאת עם גברים שהם יותר ברמה שלי. זה ציטוט, מילה במילה... אני אפילו לא יכולה לתאר לכם את כמות העצבים והצעקות שאמא שלי חטפה ממני... אבל היא רק הוסיפה חטא על פשע ואמרה שאני צריכה למצוא גברים ב"לבאל שלי" והדגישה כל הזמן את ה"רמה שלי" כדי שהם לא יעזבו אותי ואני אפגע שוב.
אח"כ היא מתפלאה למה אני משלמת לפסיכולוגים כל כך הרבה כסף. Bitch.
מסתבר שלדעתה אני ברמה אישית לא הכי גבוהה.. והגברים שאני יוצאת איתם הם כל כך יותר טובים ממני והיא בכלל לא מבינה איך אני משיגה אותם. כך המוח הקטן שלה חושב. כלבה.
טוב, אמא שלי אף פעם לא הייתה העפרון הכי מחודד בקלמר...
ביום חמישי בלילה ה-אקס האחרון שלי שלח הודעה. ישנתי אצל אחותי, אחרי שקבענו לעשות אצלה מסיבת פיג'מות, להזמין אוכל מהג'ירף, לראות טלוויזיה וקצת האח הגדול עד השעות הקטנות של הלילה... אבל נרדמתי בעשר וחצי. 12 שעות אח"כ התעוררתי וראיתי את הפרצוף והשם של האקס שלי על מסך הטלפון. לרגע אחד בהיתי בתמונה שלו, תוהה למה לעזאזל הוא החליט לשלוח הודעה. "את עדיין שונאת אותי ?" זה כל מה שהיה רשום... רשמתי לו שקצת. הייתי יכולה להישבע שהוא הולך לבקש את עזרתי בלימודים, שאשלח לו איזה סיכום או אעזור לו בעבודה בשנתו האחרונה של התואר. שאלתי אם זה קשור ללימודים, והוא ענה: "אני לא רוצה או צריך ממך שום דבר.. סתם חשבתי עליך לאחרונה, ועל כל החרא והשנאה שנוצרה בנינו וזה מעיק עלי." מעניין....עברו מאז שמונה חודשים, מה כבר יכול להעיק עליו?! בשלב הזה כבר התעצבנתי... רשמתי שאני לא יכולה לעזור לו עם זה. מה הוא מצפה שאעזור לו בתחושות הרעות שמלוות אותו מאז הפרידה?! אח"כ כתב "כמו שאמרתי, אני לא מבקש שתעזרי לי בשום דבר. סתם חשבתי שתרצי לדעת. אני מבין שטעיתי. אז אני לא אטריד אותך יותר. בכל אופן, מקווה שהכל טוב בחיים שלך ושאת מאושרת." למה שאני ארצה לדעת?! איזה טוב יצא לי מזה שאני יודעת עכשיו שהוא חושב עליי וכל הנושא עדיין מעיק עליו?? יופי... גם עליי הוא מעיק. מה אני אמורה לעשות עם המידע הזה?! אח"כ הוא כותב "חשבתי שעבר מספיק זמן שנוכל לנסות לטהר את האווירה העכורה בנינו. אבל זה די ברור שהשנאה העזה כלפי עדיין בוערת בך." נכון, אני עדיין שונאת אותך כאילו רק אתמול אמרת לי שאתה כבר לא אוהב אותי יותר ואתה לא רואה בי האמא של הילדים שלך, אחרי שנתתי בקשר שלנו את כל כולי ולא נתתי לי חזרה אפילו עשירית. כן... מפתיע שזה לא עבר לי. מפתיע איך בחורה לא יכולה לשכוח את אחד הדברים היותר מזעזעים שאמרו לה בחיים.
אוףףף! למה הוא לא יכול לעזוב אותי בשקט ? למה הוא עדיין מנסה לתקשר איתי אחרי שאמרתי לו עשרות פעמים שאני לא רוצה שום קשר איתו?? למה?! הוא הרס לי את כל הסוף שבוע... אחר כך כל הסופ"ש שלי היה מלווה במחשבות טורדניות. ואז הבחור החדש שלח הודעה שהוא לומד היום (שישי) ולא נוכל להיפגש. אז כבר לא יכולתי להישאר בבית, זנוחה עם מחשבות דיכאוניות, עשיתי פעמיי תל אביבה והתנחלתי אצל חברה שלי בביתה. שעתיים אח"כ קיבלתי הודעה מהבחור שנמאס לו ללמוד ושאבוא אליו. ואז הדם חזר לי לגוף. אחרי שעה כבר ראינו אצלו סרט, הזדיינו והחיוך חזר לי לפנים. גם אם היחסים בנינו הם על זמן שאול, אני כל כך אוהבת להיות איתו והוא כ"כ שונה מהאקס הארור לי, שזה כבר טוב.
ברכות לעצמי- עכשיו באופן רשמי אני בוגרת אוניברסיטה, הידד! קיבלתי אתמול את התואר שלי בטקס צנוע וארוך למדיי עם הרבה נאומים מיותרים ותצלומים אין סופיים עם חבריי לספסל הלימודים. אני חושבת שהטקס היה יכול להיות הרבה יותר מרגש בשבילי אם לא הייתי לוקחת את הריטלין היומי שלי, אז הייתי דיי אדישה במהלך כל האירוע. לבשתי את הגלימה והכובע, עשיתי פרצופים לאבא שלי שרדף אחריי עם המצלמה ונהמתי לעבר אמא שלי שעצבנה אותי כל הזמן... בעצם זה היה ככה גם אם לא הייתי לוקחת ריטלין. אז אחרי שלוש שעות בשמש הקופחת קיבלתי באופן רשמי את התעודה שלי וכעת היא תשלח למסגור ותהיה מוכנה לתלייה בשירותים. אחרי הטקס הלכתי עם חברה לפאב לחגוג קצת, רק שהיא הגיעה אחרי שעה בערך ובינתיים ישבנו אני והברמן/בעלים של המקום על בירה, ואירחתי לו חברה בזמן שהוא חתם על המשכורות החודשיות של העובדים. המקום עדיין לא היה פתוח כשהגעתי וכל הכיסאות היו מורמים אבל הוא נתן לי להיכנס וניהלנו שיחה ארוכה על החיים... בשבע וחצי, כבר הייתי שיכורה מחצי כוס בירה, אחרי שלא אכלתי כלום במשך כל היום (הודות לריטלין המופלא) והתחלתי לפלרטט איתו. למזלי חברה שלי הגיע בדיוק בזמן לפני שהתחלתי להציע לו הצעות מגונות..אבל עדיין החלפנו בנינו מספרים :) ישבנו שם שלוש שעות ושתינו לשכרה, העלינו חוויות מ-15 שנות הלימוד שלנו יחד (יסודי-חטיבה-תיכון-אוניברסיטה), בזמן שהיא ממשיכה לתואר השני שלה ואני מקללת את הרגע בו המשכתי עם הלימודי תעודה שלי. זהו. רק 16 שנות לימוד והיד עוד נטויה... :)
* * * * * *
ומשהו קצת לא קשור לתוכן הפוסט, אתמול חברה שלי מהמשרד שאלה אותי מה החלום שלי או מה השאיפה שלי.. ולא ידעתי מה לענות לה. שאלתי אותה אם מבחינה מקצועית והיא אמרה שלא, אלא מבחינה אישית ואמרתי לה שאני לא יודעת. עכשיו אני יודעת. לא לתת למצבי רוח שלי להיות תלויים בחיי הזוגיים ולהרגיש טוב עם עצמי גם כשאני לבד. שניהם אבל אף פעם לא באמת קורים. :/
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היפשושית