משועממת כרונית...

אין לי ממש כוח לכתוב וזה מתבטא בזה שאני כמעט כבר לא כותבת. 
יותר מידי דברים קורים ואין לי ממש צורך לשתף יותר... אז למה אני פה? אין לי מושג. סביר להניח מהסיבה שאני צריכה לעשות שלוש עבודות גמר, מתוכן שני סמינריונים ואני דוחה את הקץ...
למעשה אני חושבת שאם נעשה סקר בישרא נגלה ש95% מהפוסטים נכתבו בזמן שהכותב היה צריך ללמוד למבחן ו/או להגיש עבודה.
וכך אני מוצאת את עצמי במקום לעמול כנמלה חרוצה על מאמרים אינסופיים ולחקור שאלת מחקר שלא מעניינת איש... אני משחקת קנדי קראש עד אובדן חושים ובוהה במה שקורה באילת VIP. חוסר המעש שלי בימים האחרונים הוא פשוט הפקרות לעומת הדברים שאני צריכה לעשות. ויש לי כמות נכבדה של רטלין שיגרמו לי לעשות את זה אבל אני פשוט לא רוצה לקחת אותם כי אני יודעת שאז אהפוך ליצור אכזרי ומרושע. וטוב לי בנחמדות שלי עכשיו....

אתמול התפטרתי מהעבודה שלי. שבוע שעבר נמסרה לנו הודעה במייל שהחברה החליטה לשנות לנו את תנאי העבודה, מה שגרם להרעה בתנאים ואחרי חפירות ארוכות לבן זוגי ואחותי מה עליי לעשות, החלטתי שאני עוזבת. מיד אחי כתב לי מכתב התפטרות שמזכה אותי בפיצויים בשל השינויים בחברה, וכעת אני ממתינה שיגידו לי מתי יומי האחרון בחברה. כך שאהיה מובטלת החל מהשבועות הקרובים, אך עם זאת יש לי כבר מרכז הערכה מתישהו בשבוע הבא לעבודה בלאומיכארד. כך שלפי איך שזה נראה עכשיו לא אהיה מובטלת אפילו יום אחד.
למרות שזה קצת מבאס כי דיי בניתי על חופש לחודש הקרוב כדי שאוכל לעשות את כל העבודות שדחיתי עד עכשיו... אז אני עדיין לא יודעת מה יעלה בגורלי.


בינתיים אני אמשיך לבזבז את זמני בקנדי קראש... אתם מוזמנים לשלוח לי חיים, כי אין לי :)


* * * * *
עריכה מאוחרת. 30.7

ככל הנראה אשאר עוד חודשיים בעבודה מהסיבה שלא מעט אנשים הגישו את התפטרותם, מה שגרם להם לחשוב פעמיים לגבי תשלומי הפיטורים ודחיית השינוי בתנאים לאחרי החגים.. אם בכלל. קצת התבאסתי כי כבר קיוויתי לעזוב. 

סעעעמק.. אפילו להתפטר בשקט במדינה הזאת לא נותנים!

לא ממש היה לי כוח לכתוב בשבוע האחרון, הוא היה מלא פעילויות והתרחשויות ולא מצאתי זמן להתפנות לכתוב קצת. בין לבין הטלפון שלי שבק חיים ויום בלי הגלקסי והווטסאפ חשבתי שלקחו ממני את החיים... כמה זה עצוב.

אז אחזור לי ליום חמישי לפני שבועיים.
מסיבת הרווקות היתה מעולה, הכל תיקתק והיה מצויין וטעים. אומנם חלק מהבנות היו קצת יבשות אבל החבילה עוברת הסקסית שהכנתי מבעוד מועד דיי שברה את הקרח. באתי עם הדייט שלי מהפוסט הקודם, חצי שעה לפני הבנות וארגנו את השולחן וקישטנו בבלונים. וזה נראה ממש חמוד:

אחרי כעשרים דקות שאר הבנות הצטרפו, ואחרי החלפת מתנות, אלכוהול, אוכל מעולה וחבילה עוברת עברנו לפאב במרכז תל אביב ושני גברים חמודים הצטרפו אלינו והיה משעשע. לא זכרתי כבר איך זה לצאת ככה עם בנות לערב שתייה. הפעם האחרונה שעשיתי זאת הייתה כל כך ממזמן... עכשיו היציאות שלי הפכו לדיי בורגניות עם בן זוגי כפרעליו וחברים שלו.
אז השתכרתי, מאוד. וכשחזרתי הביתה בשלוש בלילה מצאתי את ראשי עמוק בתוך האסלה מקיאה את האוכל המעולה של ויקי כריסטינה (אני צריכה חוויה מתקנת, כזאת שלא תגרום לי להקיא את האוכל המדהים ששם!)

למחרת קמתי בשישי אחרי חמש שעות שינה לעבודה, בהאנגאובר נורא. המשכתי להקיא קצת, רבתי עם אמא שלי והלכתי לשמונה שעות עבודה למשמרת ערב. Fun. בערב אני ובן זוגי שיחיה יצאנו לדייט משלנו ואז הצטרף אלינו זוג חברים של חבר שלי, שהתארס לפני שבוע.
לאחרונה יוצא לנו הרבה לדבר על חתונות. לא על שלנו (לצערי) אלא על של אחרים, כולם סביבנו החליטו להתחתן ואנחנו מוזמנים למלא חתונות. סעעמק. כך יצא שאני והבחורה דיברנו על החתונה וחבר שלי דיבר עם חבר שלו על נושאים ברומו של עולם (משחקי מחשב). ואז שמתי על אצבעי את טבעת הנישואין שלה, והראיתי לחבר שלי. הוא חייך ושאל אם אני רוצה לומר לו משהו. אמרתי שלא, אבל שיקרתי :)

ביום ראשון שעבר היה לי ראיון מלחיץ במיוחד להמשך לימודים בקרימינולוגיה, ללימודי תעודה בפרופילאות פלילית, ועשיתי פעמיי תל אביבה (הלימודים הם במסגרת אוניברסיטת אריאל אבל יהיו באוניברסיטת תל אביב). כמובן שהגעתי שעה לפני מועד הראיון שלי והמתנתי בבניין אפרורי בקמפוס. בינתיים הגיעו לא מעט אנשים מלחיצים שהיו צריכים לראיין אותי (ביניהם גם אחת המרצות שלי). חיכיתי כשעה במסדרון ואז הגיעה בחורה קטנה לראיון וחיכתה איתי. בזמן ההמתנה גילינו שעבדנו יחד באורנג ואף חפפתי אותה לתפקיד בצוות הישן שלי ואח"כ גם התנדבנו בגהה, אומנם לא באותו זמן אבל היא זוכרת אותי משם. נו שויין. נכנסתי לראיון אחרי הראיון הארוך שהיה לי איתה בחוץ. לפני ישבו חמישה אנשים מלחיצים במיוחד ושאלו אותי אינספור שאלות על עצמי ועל העתיד שלי והתוכניות המקצועיות שלי. באמת שלא היה לי מושג מה ארצה לעשות כשאהיה גדולה....

שלושה ימים אח"כ, ביום רביעי היה לי מרכז הערכה לתפקיד חדש בעבודה של הדרכה. אחרי כל כך הרבה מרכזי הערכה וראיונות למדתי שצריך להגיד את מה שרוצים לשמוע, ולוו דווקא את מה שאתה חושב באמת. זה תמיד עוזר. דברתי קצת על עצמי, השתתפתי בסימולציות משעממות והעברתי מצגת מהממת שהכנתי על וודי אלן.

ביום חמישי האחרון הייתה החתונה המדוברת. החתונה שכה פחדתי ממנה במשך חודשיים. לראות את האקס, יזיזים ישנים, אנשים שפגעו בי...
על הבוקר התבשרתי בעבודה שעברתי את המרכז הערכה. סיימתי לעבוד והלכתי שמחה ועליזה למספרה לסדר את השיער, כדי להיות מהממת. לקראת הערב המלחיץ. חזרתי הביתה, התקלחתי ונשכבתי על הספה לראות דקסטר. באמצע הפרק נרדמתי כשצליל הודעה העיר אותי. פתחתי את הגימייל והתבשרתי שהתקבלתי לפרופילאות. הווו האירוניה.. להירדם באמצע דקסטר ולהתקבל לפרופילאות! איזה אושר!! אחרי שזרם בי קצת פרץ אדרנלין מהבשורה קמתי והתלבשתי. לבשתי את שמלת המיני הכי צמודה וקצרה שיש לי בעיקר כדי לפתות את בן זוגי, אבל אני לא אשקר... רציתי לשים זין (כזה גדול) על האקס שלי ולהראות לו איזו מהממת אני ואיזה חתיך חבר שלי. ואני דיי מאמינה שהצלחתי :)
בדרך לחתונה הייתי עצבנית וחבר שלי ניסה להרגיע אותי, כאבה לי הבטן וממש לא רציתי לראות אותו. אבל בזכות היותו כזה מהמם ותומך הצלחתי להיכנס לגן אירועים. אמרתי שלום לחברים ישנים, חבר שלי הלך לאכול משהו וברגע שראיתי את האקס ולפני שהוא הספיק לראות אותי ברחתי לשרותים והתקשרתי לחברה שלי. לוחשת לה מהשירותים שאני שונאת את הסיטואציה, קיבלתי מילות חיזוק הרמתי עוד קצת את המיני שיראו יותר רגליים חשופות, הכנסתי את הבטן והלכתי להגיד לו שלום. אחרי וודקה רדבול וצי'סר גם עשיתי זאת. ואז הכל היה מעולה. שכחתי מקיומו והמשכתי ליהנות עם החבר המהמם שלי שתמך בי כל הערב.
היתה חתונה מדהימה, היה לי כייף לראות חברים ישנים שלא ראיתי הרבה מאוד זמן.. ואפילו במהלך הערב רקדתי עם חבר שלי כשהאקס שלי רוקד לידנו ולא היה לי אכפת. למעשה, אני חושבת שאולי הוא לקח את זה יותר קשה ממני... אח"כ כשהלכנו הביתה ראיתי אותו יושב בצד על ספה בחוץ לבד וליבי יצא אליו. כן, בין הקללות והשנאה שלי אליו, יש בי קצת רחמים על הבחור.
חזרנו הביתה ואמרתי לחבר שלי שאני מתה עליו.

מחרתיים נחגוג שמונה חודשים ביחד, ובחודש הבא נצא ביחד לסוף שבוע ראשון ביחד בצימר רומנטי.
הווו הקיטשיות.
♥

אחד החברים הטובים שלי מתחתן בעוד כשבוע. מתוקף היותי חברה טובה, רציתי להפתיע אותו בסרטון/מצגת לו ולאשתו לעתיד. חשבתי על איזה תמונות אני רוצה לשים במצגת, איזה שירים אכניס ומתי. בראש הכל היה כבר מוכן. אז פניתי לחבר משותף שלנו והוא אמר לי שלא בזין שלו לעשות את זה ונפנף אותי. סבבה, אז פניתי לחברה של הכלה לעתיד שאני מכירה. אממה מסתבר שהשתיים כבר לא מדברות כמה שנים והקשר נותק והיא אפילו לא יודעת שהם הולכים להתחתן. אופס. אחרי הפדיחה שעשיתי ירדתי מהרעיון והמשכתי בחיי. אחרי יומיים ידיד שלי פונה אליי ושואל האם סיפרתי לאותה חברה שהם מתחתנים. שוב פדיחות. לא היה לי נעים להכחיש אז אמרתי שכן. הוא מצידו חשב שפניתי אליה כדי לתכנן את המסיבת רווקות של חברה שלו, אותה פגשתי מספר רב של פעמיים אך אי אפשר להגיד שאנחנו חברות קרובות. מפה לשם, כדי לא לצאת נבוכה וליצור אי נעימות אשרתי זאת ובסופו של דבר מצאתי את עצמי מתכננת לה את מסיבת הרווקות. אחרי ימים של התבכיינות לחברים שלי שאין לי זמן לארגן כלום בגלל המבחנים והעבודות שלי ועל החברות שלה שבהתחלה לא ממש שיתפו פעולה חוץ מלאשר הגעה, ארגנתי הכל, סגרתי מקום ונפגשתי עם אחת מהן אתמול כדי לקנות מתנה משותפת.
זה היה בליינדייט קלאסי. מעולם לא פגשתי אותה, מעולם לא החלפנו מילה מלבד לתאם את הפגישה הנ"ל וכמעט ביקשתי שתשים פרח על החולצה כדי שאוכל לזהות אותה. בשל היותנו שכנות (מסתבר היא גרה עשר דקות ממני, ברגל) נפגשנו בקניון הקרוב.
בהתחלה אפשר היה לקרא לפגישתנו דייט לכל דבר. שאלות של איפה ומה כל אחת עושה, בת כמה ומאיפה כל אחת במקור. אחרי החלפת מידע מקורות החיים האחת של השנייה, התפננו לחפש מתנה. אחרי שעה של שיטוטים בקניון בין עשרות חזיות תחרה, חוטיני נועז ובייבידולז סליזי, קנינו משהו סקסי ואלגנטי. ואז הלכנו לאכול. ואז ישבנו עוד שעתיים בקניון. ואז עליתי אליה לדירה (הוצע קפה, אך לא הגענו לשלב הזה ;) )
זה פשוט היה אחד הדייטים היותר מוצלחים שהיו לי איי פעם!! מצאתי את הגרסה המרוקאית שלי בבחורה הזאת והיא הייתה פשוט מדהימה!
אני מאמינה ששוב אפגש איתה בעתיד ולא במסגרת מסיבת הרווקות, שאגב היא מחר. ומבחינתי (כי אני ארגנתי כמובן) הכל מתוקתק עד לפרט האחרון כולל חבילה עוברת ענקית שעשיתי בעמל רב ומלאה בשאלות סקס סליזיות ומביכות. אם יש משהו שאני אוהבת בתכונות הפולניות שלי (וזה לא הרבה, באמת) זה לסמוך רק על עצמי. אם התחלתי משהו, אני לא יכולה שהתערבו לי באמצע ואני אעשה אותו עד הסוף על הצד הטוב ביותר. ותודה לאמא, שהביאה אותי עד הלום (וזה כולל שנה וחצי של טיפול פסיכולוגי).

מלבד זה, הלכתי היום בפעם הראשונה מרצוני החופשי לחוג. כזה כמו של פעם שבאים הרבה אנשים ועושים דברים ביחד. אך היה זה חוג ספורט, אירובי וחיטוב גוף! (חבריי שקוראים פה יודעים כמה זה לא אופייני לי). למרות שמידי פעם אני עושה הליכות, מצאתי את עצמי הולכת היום לקאנטרי הקרוב למקום מגוריי ועושה אירובי מכשירים עם עוד עשרים בנות מתנשפות מול מראות מסביבי. בהתחלה היה מביך. אני חושבת שמכיתה יב' לא עשיתי משהו כזה.. ועצוב להגיד אבל עברו מאז עשר שנים (!!). אחרי שהמבוכה ירדה ולא היה אכפת לי להתנשף ולעשות מתיחות ותרגילים מול כולן, נכנסתי קצת לקצב ועשיתי את התרגילים. הגוף שלי כאב רצח ורציתי רק לשבת על המזרון שלי ולבכות, אבל בסוף סיימתי את השיעור המתיש הזה כמו גדולה. ואז עשיתי סיבוב בבריכה, רק כדי לגלות ששום דבר לא השתנה באזור מאז שהייתי בת שש, וחוויתי רגרסיה מטורפת ולרגע ראיתי את עצמי כילדה רצה שם ליד הבריכה שפעם נראתה לי כ"כ גדולה והיום נראית יותר כמו שלולית חמודה. וזה עשה לי ממש חשק לקפוץ למים, אך לצערי לא היה איתי בגד ים. אחרי שחזרתי הביתה וספרתי זאת להוריי, קבעתי ללכת עם אבא שלי לבריכה בשבע בבוקר ביום שישי או שבת, עם כל הזקנים :P

כרגע השרירים שלי לא ממש מתפקדים ומחר אקום עם כל התחת תפוס מרוב הכיווצים שעשיתי, בתקווה לחטב אותו גם בהמשך.
מחר המסיבת רווקות+ יום הולדת לחברה טובה שאני מקווה שאספיק להגיע ולו לדקות ספורות.
מחר יום עמוס ומלא אלכוהול לפני.

שיהיה לכם סופש נעים, שאו ברכה.