רשמיי מחופשה קיצית טיפוסית.
אז נסעתי לי לנפוש ברודוס עם חברה, כאחרונת הישראליים הטיפוסיים והברברים. למה ברברים? חכו.
אתחיל עם זה שהיה חם. שמעתי שמועות שגם בארץ היה חם בארבעת הימים האחרונים, אבל חום כמו שחוויתי ברודוס לא חוויתי מעולם.
אתחיל עם הלחות. לחות מטורפת. כזאת שברגע שאתה יוצא מפתח המלון (שגם בו המזגן לא היה משהו) אתה פשוט רטוב. רטוב במצב כזה שכל הבגדים שלי, כולל החולצה, התחתונים והמכנסיים רטובים פשוט במצב תמידי ומאוד לא בקטע סקסי. אני חושבת שהיה קרוב ל100% לחות ואני לא טיפוס שמזיע. גם עם חום ולחות מטורפת בתל אביב אני לא נוטה להזיע.. אבל הפעם זה הגיע לשיאים שמעולם לא הכרתי.
והחום. הוו החום היה פשוט בלתי נסבל. למרות שאני לא נוטה להיכנס לברכות שחייה כאלה ואחרות בשל החיידקים והשתן במים, הגענו למצב שלא הייתה ברירה אלא לשכשך בברכת הקלאב-מד (לא היה זה מלון קלאב-מד חלילה, הוא פשוט הרגיש כך) האילתית שלו, כי פשוט כמעט כולם היו ישראלים בבריכה.
אז למה למעשה יצאתי לחופשה הזאת? כי אני חברה טובה וחברה שלי ביקשה שאצטרף אליה לחופשה לפני שהיא מתחילה תואר שני. וזה לא שלא נהניתי למרות החום והלחות, כי באמת נהניתי ועשינו מלא קניות. רודוס פשוט לא היה אחד מהיעדים שהייתי רוצה לעשות עליהם "וי", בייחוד לא בתקופה זו של השנה כשהאי מלא בתיירים ישראלים ערסים וברברים שצועקים: "סייייייייימה" מהקצה אחד של החדר אוכל לקצה השני שלו.
אני אומנם אולי נשמעת קצת כמו אשכנזייה מתנשאת ומגעילה ואולי אני באמת כזאת, אבל כמות הערסים הקופים שהיו במלון ובאי בכלל הייתה פשוט מטורפת והם הרסו לי טיול שהיה יכול להיות הרבה יותר נחמד ומהנה (למעט החום). הם פשוט אנשים דוחים, עם התנהגות מתחת לכל ביקורת ואני באמת לא יודעת מי הקוף שחינך אותם, כי פשוט אין לתאר את ההתנהגות המזוויעה של אותם אנשים קופיפים (ויסלחו לי הקופים, כי זו באמת חיה מקסימה וטובה, אבל אין לי הגדרה אחרת לתאר את ההתנהגות הדוחה של הערסים האלה). אני ללא ספק התביישתי להגיד שאני מהארץ, יסלחו לי כולם. במהלך שנותיי חוויתי לא מעט רגעים של הלם תרבותי כשהגעתי למקומות מסוימים, אומנם לא להרבה מקומות כי במקומות שהייתי כמעט ולא היו ערסים (הנה, שוב מתנשאת ומגעילה) אבל אין ספק שהלם תרבות ניכר גם בטיול הזה.
דבר ראשון ששמתי לב בהתנהגות של ערסים זה העדר סבלנות. אני אפילו לא מדברת על סובלנות וקבלת השונה, כי את זה אין להם בכלל בלקסיקון אלא אני מדברת על סבלנות במובן הכי פשוט של המילה, של המתנה בסבלנות מבלי להיגרר לצעקות וכעסים שישתלטו עליהם. הם פשוט לא יכולים להימצא במצב שמשהו מתעכב, נדחה, הם לא יכולים לדחות סיפוקים.. זה כאילו שהשלב ההתפתחותי של פרויד של דחיית סיפוקים פסח עליהם בילדות והם חייבים שהכל יקרה עכשיו, במידי ואם יש עיכוב קל או משהו שלא מוצא חן בעיניהם הם מקללים וצועקים באופן אוטומטי. או כפי שאמרתי, קופים.
הדבר הכי עצוב לראות את זה, זה איך שהם מנחילים את ההעדר סבלנות הזו לילדים שלהם. ילדים לא מתורבתים וברברים שרצים בלובי, שוברים, מלכלכים, לא מקשיבים לשום דבר שאומרים להם. אפשר ממש לראות על החינוך של הילדים שלהם מגיל צעיר על ילד שהוא ערס קטן ולא מתורבת, איך הוא גדל להיות ערס גדול ולא מתורבת. ישבתי פשוט בלובי והשקפתי על החיות אדם האלה במין התבוננות סוציולוגית אנתרופולוגית (ופלצנית!) ולא האמנתי שככה אנשים מתנהגים.
הלם תרבות כבר אמרתי?
אבל למעט החום, הלחות, הרעש הבלתי נסבל של ערסים צועקים וערסים בכלל... היו גם דברים מהנים בטיול הזה ומתוך למעלה מ300 תמונות הקטנתי קומץ קטן ומאוד לא מייצג. ברשותכם, העדפתי לא לצלם ערסים למרות שרציתי ללמוד על התנהגותם באופן מעמיק, אך נמנעתי מכך כדי לא לקבל מכות.
אז קצת תמונות.
בקומץ תמונות הראשון יש תמונות מהנמל, קצת מהעיר העתיקה ומלינדוס, שם נמצא האקרופוליס של רודוס.
בקומץ תמונות הבא: עמק הפרפרים.
אחד המקומות היותר מגניבים ויפים ברודוס שלמרבה ההפתעה אין שם בכלל בכלל תיירים ישראלים (דבר שהיה מאוד משמח) אלא בעיקר גרמנים ורוסים! :)
אני מניחה שכבר הבנתם את זה משם המקום, אבל יש במקום מאות אלפי אם לא מליוני פרפרים!
פרפרים! הם על כל עץ, סלע, פרח שיש בעמק... הם בכל מקום וקשה מאוד לצלם אותם עפים אבל הם מאוד צבעוניים כשהם לא רובצים להם על כל עץ רענן.
עוד קצת תמונות מהאקווריום של רודוס.
עוד מקום תיירותי שמשום מה ישראלים לא פוקדים אותו. הייתי בלא מעט אקווריומים ברחבי אירופה והוא היה קטן ומאכזב אבל משום מה הדגים בו שיתפו איתי פעולה ודפקו פוזות וחיוכים למצלמה אז זרמתי איתם.
סרטן מנומנם.
סרטן עצבני.
צלופח עצבני.
דג חמוד שבא אליי עם פרצוף ברווז.
דג עם קטרקט בעין. באמת, הייתה לו עין אחת ממש נפוחה והשנייה לא.
דג פוטוגני.
חתול ים שתמיד חייך אליי כשבאתי לצלם אותו אז זרמתי :)
ואיך אפשר טיול בלי רדיפה אינסופית אחרי חתולים.
יש ליוונים קטע עם חתולים. הם ממש ממש אוהבים חתולים ויש להם גם קלפי חתולים :)
ותמונות אוכל כי זה תמיד חובה :)
מתנצלת מראש בפני שומרי הכשרות של הבלוג אבל עניכם לא טועות, אלו הם אכן קותלי חזיר שמנמנים ומלאים בשמן, או בשמם הידוע- בייקון, ליד גוש גבינה לבנה וטעימה. נם נם נם.
עוד אוכל לא כשר של המבורגר וגבינה. נם נם.
סלט יווני ב... יוון! טירוף !
המילקשייק הכי טעים שאכלתי/שתיתי בחיי!! נם נם.
זהו רבותיי.
בעוד ארבעה חודשים בדיוק אדווח לכם היישר מהמופע של Foo Fighters באמסטרדם. יש אפילו כבר כרטיסים! היידד!!
תזכו למצוות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היפשושית
