משועממת כרונית...

ביום חמישי האחרון, אחרי חודש של הכנות קדחתניות ואינספור קניות, סוף סוף הגיעה מסיבת הרווקות של חברה שלי.

משום מה בבוקר חמישי החלטתי שזהו זמן מצויין לעשות את מבחן טובה הארור ולהוציא מרשם לרטלין. למי שלא יודע, זהו מבחן שבוחן הפרעת קשב וריכוז ובגלגולו הקודם היה זה אחת משיטות העינוי של הקגב. סתם, לא באמת. אבל זה היה צריך להיות! אחרת אני לא יודעת למה לשבת בחדר קטן, מטר על מטר שקירותיו לבנים, עם כיסא אחד ומחשב משנות השמונים עם מסך שחור ופלאשים של מלבנים לבנים במשך חצי שעה, לא נלקח כעינוי של המוסד או הקגב.
אחרי המבחן הראשון נתנו לי רטליו והלכתי להעביר את הזמן בביאליק בר"ג (המבחן היה בבורסה). בסופו של דבר אחרי שיטוטים מעייפים מצאתי שלוש שמלות מדהימות לחתונה של חברה שלי ולבסוף קניתי את שלושתן במחיר סוף עונה שווה לכל נפש- 380 ש"ח כולן יחד, כשהתכוונתי להוציא על השמלה לחתונה עד 400 ש"ח. אז אולי אחרי הכל יצא משהו טוב ממבחן טובה הזה, שמלות ורטלין. כי לא עברתי את המבחן והפלא ופלא- שהייה בחדר לבן קטן ובהייה במסך שחור עם מלבנים לבנים גורמת להפרעת קשב וריכוז ורצון לנוס על נפשך! 

אחרי המבחן עשיתי פעמי לעבודה, לאסוף את העוגה שחבר מהעבודה אפה לי. לחבר שלום. הוא קונדיטור במקצועו ובין לבין לימודיו הוא משלים הכנסה במוקד אצלנו. להלן העוגה שהוזמנה:



 
העוגה סחפה קולות התפעלות וצילומי אייפונים רבים שכעת פזורים באינטגרמים השונים.
אחרי שלקחתי את העוגה חזרתי הביתה כדי להניחה במקום מוצל ולחזור חזרה תל אביבה לאסוף את הקאפקייקס שחברה נוספת הכינה לי לאירוע. לחברה שלום. להלן הקאפקייקס:

 (אוף, למה תמיד אחרי שאני מעלה תמונות מהאינסטגרם הן יוצאות מוזרות ועם פסים?? :/)

אחרי שאספתי את הקאפקייקס חזרתי שוב הביתה, ועשיתי זאת בזמן שיא (מבחן טובה #1, קניית שמלות, מבחן טובה #2, עוגה מהעבודה, חזרה הביתה, חזרה לת"א, חזרה הביתה) של שעה והגעתי לפני ארבע וחצי הביתה (אפילו הספקתי לישון שנ"צ!). אני כזאת וונדרוומן! :)

אחותה של חברה שלי אספה אותי לקרא שש וחצי ואחרי כמה טעויות בדרך הגענו לגליה ספא בכוכב יאיר, שם ערכנו את מסיבת הרווקות.
תרשו לי לעשות פרסומת קטנה- המקום פשוט מדהים והשרות של בעלת המקום עוד יותר מדהים!
לפעמים רוצים לעשות אירוע ורואים תמונות של המקום באינטרנט והוא נראה מדהים, הציפיות גבוהות וכשמגיעים למקום ההבדל הוא שמיים וארץ מהתיאור והתמונות באתר ומהמקום עצמו. 
הפעם הופתענו לטובה, התמונות באתר אומנם מדהימות והמקום נראה מושלם, אך הוא כאין וכאפס לאיך שהמקום נראה באמת והגודל שלו. 
הגענו לווילה ענקית בכניסה לישוב, ובחצר הקדמית חכתה לנו פינת זולה מדהימה על הדשא עם כריות ופופים, עמדת ברביקיו ענקית (אנחנו עשינו ארוחה חלבית כמובן, בנות.), שני שולחנות ענק וכיסאות בר. 
מהכניסה לא ניתן לראות את הבריכה המקורה במקום, כבר חשבנו שעבדו עלינו ואין בריכה. ואז בעלת המקום הובילה אותנו על דק ארוך לחצר האחורית ולעיניינו נתגלתה בריכה מחוממת ענקית (המקום הוא ספא ועושים בו טיפולים הידרותראפים- למתעצלים מבנכם שלא פתחו את הלינק), שסביבה דק רחב וכרסאות קש מרופדים, שולחן אוכל ענק וספסלים מעץ, מערכת ומקרן גדול. 
אם אחרי ההקדמה הזאת זה לא הובן, המקום מומלץ בחום.

לצערי אין לי תמונות של המקום מלבד אחת, כי רוב הזמן שהיתי בבריכה ולא היה לי כוח לצלם, אבל כך הבריכה נראית אחרי שקישטנו את המקום בבלונים לבנים ואדומים :)
(הבריכה עוד ממשיכה הרבה אחרי התמונה, האינסטגרם המעצבן לא מאפשר להעלות את כל התמונה)

אחרי שאכלנו ארוחת ערב במדשאה הקידמית (אסור לאכול במתחם של הבריכה), פשטנו את שמלותינו והשתכשכנו בבריכה.
לא היה חשפן, לא עשינו סדנת צחוק או הזמנו סקסולוגית. רק שמענו מוזיקה והשתכרנו בבריכה. 

ד"א, העוגה הייתה טעימה להפליא. אומנם מדובר בעוגת שוקולד רגילה כי אי אפשר לאלתר הרבה כשמדובר בבצק סוכר, אבל היא הייתה טעימה באופן מפתיע.

אני חייבת לציין שהיה מושלם, והברכה שכתבתי לחברה שלי גרמה לה לבכות. לא שזאת הייתה הכוונה, אבל היה מרגש. :)

זהו. השלב הבאה- חינה!
ואח"כ החתונה.
אין ספק שחתונות של חברים טובים זה עסק יקר :P

שיהיה לכם שבוע טוב.

לא עברו שבועיים והבחור (לשעבר- מושא תשוקתי) שולח לי הודעה.
הוא שאל לשלומי. התחלנו לנהל שיחת חולין רגילה כשהוא אמר לי שאין לו עבודה בזמן האחרון והוא בדכאון. אמרתי לו שגם לי אין כ"כ מצב רוח בזמן האחרון ואני מרבה לא להיות בבית. זה גרם לו לשאול אם התחלתי לצאת עם מישהו. לא. גם הוא לא, הוא לא שכח לציין. הוא אמר שמתחילות איתו הרבה בנות והוא יצא עם כמה אבל זה לא זה, כולן דפוקות. המשכנו לדבר ואז הוא אמר שהוא חרמן ושאני אבוא. הוא מבקש שאקח מונית ושאהיה אצלו עוד שעה. שאלתי מה לגבי הבנות האחרונות שהכיר ואמר שהוא לא רוצה אותן, הוא רוצה אותי.
אמרתי שהמילים שלו יפות אבל אח"כ הן גורמות לי להרגיש חרא.

טוב, אני לא אלאה אתכם בתוכן השיחה, היא נמשכה שעה. בה שוב רבנו ושוב אמרנו את אותם דברים שכבר אמרנו שלוש פעמים. נמאס לי כבר לחזור על עצמי בפעם רביעית. לרגע השתכנעתי, המילים שלו הפעם היו באמת יפות מתמיד וכבר שקלתי לנסוע אליו ולחזור על הריטואל הקבוע של- סקס סמים ודאבסטפ.
הוא אמר לי כמה שאני טובה וכייף לנו יחד. כל מה שבחורה רוצה לשמוע. 
ואז עברנו לטלפון והוא המשיך עם המילים היפות שלו והשכנועים המשכנעים וביקש שוב ושוב שאבוא.
אבל כרגע אין לךְ כלום (כן, אי אפשר למצוא זוגיות ומישהו רציני בשבוע וחצי!!!), אז מה אכפת לך אם נחזור להיפגש?
אבל כייף לנו יחד, ואנחנו מדברים, יש לנו אחלה שיחות, רוב הבנות היו מתות להיות כמוך. 
כן הבנתי את זה.

לא השתכנעתי. במקום זה התקשרתי לאחד מחבריי והוצאתי על המסכן את כל העצבים שהצטברו לי על המושא. שוב.

הוא מבחינתו אמר שהוא ימשיך לנסות עד שאשתכנע ונחזור להיפגש ובכך סיימנו את השיחה.
למרות שהוא מבוגר ממני כמעט בעשר שנים, לפעמים אני מרגישה שאני המבוגרת מבניינו. 


האגו שלי גדל, אני לא אשקר.
גבר שנראה כמוהו יכול להשיג כל בחורה שירצה, והוא בחר בצורה תלותית למדי מאיזושהי סיבה לחזור להיפגש איתי. הוא בסוף נשבר קודם :)
יש בזה איזשהו ניצחון פואטי. בסופו של דבר הוא זה שרודף אחריי עכשיו. 
אחחח אתה כזה יפה כפרה. שאי אפשר להתעצבן עלייך אלא רק לחייך מהמילים היפות שלך.

היה לי שבוע קשה, אומנם אני יזמתי את הפרידה מהבחור... אבל כל רגע רציתי להגיד לו שאני מתחרטת על מה שאמרתי ושנחזור להיפגש.
זה לא קרה. במקום זה החברים החמודים שלי היו שם בשבילי כשרק צייצתי שקצת עצוב והיו איתי וסיפקו לי היסח דעת רבוי אלכוהול וגלידה.
ככל הנראה גם בגלל החגים. אני שונאת חגים ואת כל המשפחתיות המזוייפת הזאת, גועל נפש. עוד לא התחיל החג וגיסתי ואמי כמעט הלכו מכות כבר ביום שבת... אבל היה טעים. גפילטע פיש וזה, אני אוהבת. 

מהר מאוד חזרתי לשוק הבשר הנא של לאב מי וכבר בשישי הקרוב יש לי דייט.. למרות שהציפיות שלי ברצפה, אין לי ממש כוח להיפגש עם אף אחד ואני עדיין מעוניינת בבחור מהעבודה שלי. נראה לי שאציע לו דייט בקרוב. גם ידיד שלי מנסה לשדך לי את אחד החברים שלו..
בכלל, אני מרגישה כמו מקרה סעד. כולם מנסים לשדך לי ולהכיר לי גברים.  :/


יצא לי לשמוע לאחרונה הרבה את השיר, אין ספק שהוא השיר הכי עצוב שנכתב איי פעם. במיוחד הפסקה: