היו לי הזדמנויות ואני החלטתי לוותר עליהן. 

מאותה סיבה פשוטה שאני שיטחית.

ומי אני שבכלל יש לי זכות לדבר.

עכשיו זה לא יקרה.

הייתי משנה כ"כ הרבה אם היה אפשר.

אבל זה לא יעזור להתבכיין על מה שהיה

מה שהיה טוב שהיה.

והסיבה האמיתית לחרא זה אני.

אני לא אאשים את העולם ואגיד שכולם חרא ואני לא.

כי זאת גם אשמתי.

הייתי רוצה לשנות כ"כ הרבה בעצמי.

אני בהתחלה אבל מכאן זה יכול רק להשתפר.

אני לא בטוחה שהשינוי הזה ייתן לי משהו

אבל מה כבר יש לי להפסיד.

אני לא מתכחשת לדברים יותר.

צריך שהכל ייצא החוצה.

עריכה 16:05 30.1

תעזבי את זה.

את כישלון.

תמשיכי לחלום ולחיות באשליות שלך.

תמותי או משהו.

פרשתי

ביי.