המצ[ח]יק שבחיים [:

אז אני נוסעת עודמעט. חיברתי את המחשב למרות שאיציק לא הסכים.

לא היתחברתי. לא כלום. ישר באתי לבלוג..

אז אני נוסעת,אני מקווה להנות להשתחרר קצת התחושת אבדות שבי לא מפסיקה להכות והבדידות אוכלת אותי מבפנים.החששות של מה יהיה.. אחח כמה שהתחושה מוכרת.

המועקה הזאת של משהו חדש..

מעלה בי זכרונות של פעם.

השרירים בכתפיים שלי כבר התקשו מרוב הזמן שהם שהוו מקווצים.

מצחיק,איך ברגע שתמיד קצת קשה,אני לוקחת תרגליים ועפה הכי רחוק שאפשר.

איזה זונה אני. תמיד ידעתי לברוח כשזה היה קורה.

תמיד הייתי כזאתי.

שפל. לשקר לכולם שהכל מצויין

שקרנית.

מהירה

וותרנית.

או שבעצם לא , להפך..

 לא יודעת לוותר

לא יודעת להרפות.

אבודה.

מתוסבכת

לא שייכת. או ש..?

לא, בהחלט לא שייכת.

חסרת יכולת התמודדות.

חסרת תועלת

ו-נ-ש-ב-ר-ת.

תודה שקראתם ושהכרתם את הילדה הכ"כ חסרונית שבי.