ניקח לדוגמה מצב שבו אדם מסויים עוזב מקום שבו הוא למד דברים או אדם שלימד אותו דברים אחרי כברת (נדמה לי שככה כותבים את זה) דרך ארוכה של
כמה שנים באותו מקום או בחברת אותו אדם: נניח שחניך עוזב את השבט שלו (סתם דוגמה היפותטית. יכול להיות בכל תחום בחיים ובכל תנועת נוער אחרת), אחרי בערך 7 שנים שהוא נמצא עם אותם חברים ועם אותם מורים ומדריכים ומחנכים לשבט אחר. בלי באמת שום מטרה לקדם אינטרסים שלו.
האם הוא כפוי טובה?
למקרה שלא הבנתם או שאתם מתלבטים, אספר לכם את הסיפור שלי.
התחלתי ללמוד מוזיקה בקונסרבטוריון העירוני קרית מוצקין תחת הדרכתו של מורה בשם א' ומנצח בשם ב'.
לאחר 6 שנים בערך הרגשתי שמורה א' מקדם תלמידים פחות ותיקים שלו ומשקיע בהם יותר מאמץ מאשר משקיע בי, החלטתי לעבור למורה בשם ג' בקרית ים.
אחרי פחות מחצי שנה מנצח ד' החליט שאני מתאים להרכב הראשון של אותה תזמורת (ההרכב הכי גדול וחשוב ומתקדם. אלה שבדר"כ נוסעים לחו"ל לפסטיבלים) בתור מה שנקרא principal trombone (= ראש סקציית טרומבונים בעברית פשוטה).
עד עכשיו הייתי בשתי הקונסרבטוריונים.
קרו דברים והייתה השביתה ואחריה הוסיפו שעות ושטויות כאלה ושתי המנהלים רבו ביניהם ומי שמשלם על זה ביוקר הוא אני בתור האדם שנמצא באמצע בין שתי האנשים.
החלטתי להישאר בקרית ים כי רוב השעות שלי הם שם (גם הרכב א' וגם תזמורת ג'אז וגם השיעורים הפרטיים ושיעורי הבגרות העיוניים), אחרי סיכום של 7 שנים במוצקין.
האם אני עדיין כפוי טובה?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
