החל מ 14.5.1948, יום הכרזת הקמת המדינה אנו נמצאים במלחמה מתמדת במטרה להגשים את המטרה שיקירינו שנפלו חלמו עליה - לחיות בביטחון בארץ ישראל.
המלחמה על הבית, שנמשכת כבר 60 שנים, וגם תימשך הודות לאותם מפגעים ומרצחים גבתה קורבנות רבים, כ 22,300 הרוגים.
יום אחד בשנה, רגע לפני שאנחנו פותחים את חגיגות יום העצמאות והולכים להופעות בפארק או סתם להסתובב ברחוב, אנחנו עומדים דקה אחת לרקע צלילי הצפירה המונוטונית כדי להיזכר באותם
חיילים, אזרחים מן השורה, שנפלו במלחמה.
ביום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה אנחנו מנסים להיכנס לראש של המשפחות השכולות (עם כל הכבוד למדינת ישראל ותאמינו לי שאין פטריוט ממני בנושא הזה זה מה שאנחנו עושים), להבין איך עוברים עליהם הימים בלי אותם אבות ובנים (למען האמת גם בנות ואמהות). מנסים להבין את חייהן של המשפחות מהרגע שצילצל הפעמון ובדלת עמדו קציני העיר לבשר להן על האסון שפקד אותן.
פעם בשנה אנחנו מקיימים עצרת / טקס זיכרון בבית "יד לבנים" שבעירנו, רואים על מסך את שמות הנופלים ותאריך נפילתם, עומדים בצפירה ומניחים לרגע, רק לרגע, את הבעיות שיש לנו על מנת להתייחד עם הנופלים.
אתם רשאים / יכולים להעביר פוסט זה ביניכם.
נמרוד.
מי שחלם
מי שחלם לו, ונשאר לו החלום מי שלחם לו, לא ישכח על מה לחם מי שנשאר ער כל הלילה עוד יראה אור יום מי שהלך הוא לא יראה זאת לעולם מי שהבטיח לא הניח את חרבו מי שקראו לו הוא צעד בראש כולם מי שאהב לו - עוד צפויות לו אהבות רבות מי שהלך הוא לא יאהב עוד לעולם. וההרים עוד בוערים באש זריחות ובין ערביים עוד נושבת רוח ים אלף פרחים עוד משמחים כל לב בשלל פריחות מי שהלך הוא לא יראה זאת לעולם. מי שחלם והתגשם לו החלום מי שלחם עד ששמע קול מנצחים מי שעבר את כל הלילה, וראה אור יום הוא לא יניח שנשכח את ההולכים מי שהבטיח וזכה גם לקיים מי שהצליח לחזור מן הדרכים מי שכאב, אבל הבין שהכאב אילם הוא לא יניח שנשכח את ההולכים. וההרים עוד יבערו באש זריחות ובין ערביים תנשב עוד רוח ים אלף פרחים עוד משמחים כל לב בשלל פריחות הם שיעידו, כי זכרנו את כולם. וההרים עוד יבערו באש זריחות ובין ערביים תנשב עוד רוח ים אלף פרחים עוד יפרחו בין ובתוך שוחות הם שיעידו, כי זכרנו את כולם...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
