HA HA You're Dead

להבין ולעבור הלאה.

כן, זאת התכונה הכי מוצלחת אצלינו לדעתי.

איך שלא יהיה תמיד קורים שתי סוגים של דברים:

1) דברים שאנחנו לא רוצים שיקרו

2) דברים טובים שאנחנו בטוחים שיקרו מתישהו אבל בסוף (אולי בגלל שאננות, אולי בגלל עודף ביטחון בהתרחשותם, או אולי כי סתם לא הגיע הטריגר שיצית אותם) הם לא קורים ובמקומם באים דברים פחות טובים.

ובגלל זה פיתח היצור החכם בעולם את אחת היכולות הכי מוצלחות (לדעתי), להבין ולעבור הלאה.

במקרה שלי הגילוי הזה בא השבוע וכמו שאתם כבר מכירים אותי המידע של איך הגעתי לזה ובאיזה נסיבות לא יכתב פה. המעוניין - למסנג'ר או ל ICQ (זה שיש לכם אותו לא נותן לכם אסמכתא לקבלת המידע).

אני אפילו לא יכול לאחל לה שתעשה את הדבר הנכון, כי נכון זה יחסי (מה שנכון לדעתי לא בטוח שנכון לדעתה).

מצד אחד אני סומך עליה שלא תעשה שטויות.מצד שני אם היא תעשה משהו שיפגע בה אני ארביץ לה.

אני כבר הבנתי ועברתי הלאה.

בהצלחה מחר בהיסטוריה.

יאפ... אנחנו גדלים.

נראה שרק אתמול נולדנו. היינו קטנים, תמימים, חסרי דאגות וחמודים שכאלה...

גדלנו והגענו לגן, עדיין ילדים קטנים, בקושי ידענו לדבר וכבר הכרנו את החברים הראשונים שלנו בחיים.

גדלנו עוד קצת והתחלנו יסודי, למדנו לכתוב ולקרוא, למדנו ציור ואנגלית ותורה, ואפילו לצייר את זכוכית (היה לנו מקצוע כזה בבי"ס, בי"ס בן גוריון למי שתוהה).

סיימנו כיתה ו', מדרגה אחת בחיים שלנו עברנו, התבגרנו ונכנסנו לגיל העשרה (בתקופתינו אפילו קראו לזה "טיפש - עשרה").

התחלנו כיתה חטיבת ביניים, אנחנו כבר לא אותם ילדים של היסודי, אבל גם לא "מבוגרים" כמו הילדים בתיכון. בר מצווה, אהבות ראשונות, חברים חדשים.

ומיכתה ט', אחרי מלחמה שחישלה את כולנו, עברנו לתיכון, כיתה י'. שוב הרכב הכיתה משתנה, אנחנו יכולים לבחור ללמוד מה שבא לנו, לא צריך לסבול יותר מורים מצעבנים מהחטיבה, אפילו קיבלנו את תווית הקיטלוג שלנו לפי האנשים שאנחנו מסתובבים איתם וסוג המוזיקה שאנחנו שומעים ועל הרגלי הלימודים שלנו, וכן, גם על המוצא. אבל ידענו להתגבר על זה, התחברנו עם האנשים שדומים לנו, שטוב לנו להיות לידם.

הגענו לכיתה יא', אנחנו כבר יודעים איך נראית בגרות ואת כמות הלחץ המתאימה לכל מקצוע, התחלפו מורים.

נסענו לפולין, שבתנו, עברנו תיאוריה וחלקינו אפילו התחיל ללמוד לנהוג (היום היה שיעור 28), הגענו לגיל 17 (פחות או יותר).

הגיע התור של הצבא להתחיל בתהליכי גיוס ולשלוח צווים ראשונים (קיבלתי השבוע, 19.3 ל 9.4).

יאפ... אנחנו גדלים,

עוד שנה וחצי בערך וגם אנחנו נצטרף, ביחד עם עוד מאות בני נוער לבושים במדים ירוקים, למלחמה על המדינה שלנו.

חלקינו אפילו יודע מה ירצה לעשות בצבא (קרבי, סטי"לים, שריון, עתודה אקדמאית, מודיעין) ובחיים שאחרי הצבא.

ובינתיים, התמימות נעלמת לה כלא הייתה...

הדאגות מתחילות לצוץ פתאום: לחלק אין חבר / חברה, חלק לא מצליח בלימודים ומחליט לעזוב אחד ממקצועות הבחירה שבחר בסוף כיתה ט', אין זמן לתמרן בין מבחנים לשיעורי נהיגה, תנועות נוער וכו'...

יאפ... דברים בהחלט משתנים.

ובנימה אופטימית זו ברצוני לאחל לכולם בהצלחה בחיים וחג שמח ותשמרו על עצמיכם.

הייתי פה,

נמרוד.

עדכון של הרגע...
תאריך: 21.3

שעה: 23:10

מצב רוח: מבולבל, לא מרגיש טוב, עייף...

בראש- The Beatles - In My Life

אוכל\שותה: קפה

חושב: לאן התמימות נעלמה?; לא בא לי לצאת לטיול השנתי...

מדבר עם: אף אחד, דיברתי עם מגוון אנשים עצום היום

צריך: להתחיל ללמוד לערבית ומתמטיקה והיסטוריה
משפט היום: -

רוצה: לישון, אבל אני לא אעשה את זה בקרובן
עצבן אותי: העצלנות

הצחיק אותי: שום דבר, יום נטול צחוקים

המקום האחרון שהייתי בו: בחדר שלי
הSMS האחרון שקיבלתי: תמר
הSMS האחרון ששלחתי: כנ"ל
אחרון בטלפון: כנ"ל
עשה לי את היום: המשלוחי מנות שקיבלתי מהשכנים (זה פשוט לא נגמר, ערימות של קלוריות) 

תמונת היום: אין אחת כזאת

אין כמו יום שישי בערב כדי לעדכן.

היה לי שבוע מטורף.

ביום שני היה מבחן בספרות. כל המבחן (חוץ מהאנסין) נכתב משליפים. אני לא אשם שהייתי צריך שליפים, הסיפור לא נקלט לי בראש.

שימו לב! החומר הראשון שאני לא מבין במתמטיקה: אינטגרלים. הנושא הזה לא רוצה להיכנס לי לראש. אני צריך לשבת עם מישהו שיסביר לי את זה אחרת מצבי יהיה רע, אני אקבל רק 90 ולא 93 במתמטיקה (כן כן, אני יודע מה אתם חושבים).

ביום שלישי ורביעי לא הפסקתי ללמוד להיסטוריה וספרות אז אין יותר מדי מה לספר.

ביום חמישי היה כנס של תזמורות ביג - בנד ברמה"ש (תזמורות ג'אז וכל מיני כאלה). הייתי חם, ניגנתי כמו שד :P (טוב נו אני אפסיק עם השחצנות) ואני רק אוסיף שניגנתי את הסולו הכי טוב שיכולתי,

בדר"כ אני סתם מנגן אותו בלי שום רגש או קצב מסויים, מותר לי לעשות דווקא, אני תלמיד של אחד הטרומבוניסטים הכי טובים בארץ (**אהמאגואהמ**), טוב פה אני באמת אעצור את השחצנות.

באותו יום הודיעו לי בטלפון שאני חצי התקבלתי למקובצת טוב נו על מי אני עובד, אני "בהמתנה" (זה מה שקורה שיש יותר מדי נבחנים על אותם עמדות).

**קריסה טוטאלית**

היום הייתי מ 7:30 עד 11:35 במבחנים:

7:30 - 10:00 עיצוב תוכנה ותורת המחשב. אממ.... הלך בסדר, למרות שאין לי מושג למה אני לא מצפה ליותר מדי (60 - 80). תורת המחשב סיימתי תוך חצי שעה הודות לשיטה שאור לימד אותי.

10:15 - 11:35 "מבחנון" היסטוריה. אממ... שוב היה בסדר, מקווה לטוב. על סעיף אחד כתבתי כמעט עמוד וחצי (רק מבצע ברברוסה זה כמעט עמוד עם כתב מפוזר כמו שלי).

נשארו עוד 16 יום ליומולדת 17 וצה"ל עוד לא מצא לנכון לשלוח לי צו ראשון. אני עדיין מחכה.

אני רוצה לצאת היום,

התזמורת נסעה היום למרכז קנדה וחמת גדר ויחזרו מחר,

הם יצאו ב 9:30 וכמו שאתם רואים בשעה הנ"ל בדיוק עניתי למורה "אני אבכה כשתבדקי את המבחן".

שיהיה להם בכיף (וגם לכם בעצם). שיהיה שבוע טוב.

All of my love to you (מי שלא תהיי)