אלי ויזל אמר: "In a world full with absurdity we must invent reasons" (בעולם שמלא באבסורדים, אנחנו חייבים להמציא סיבות).
הנה היא הסיבה: פשוט כי הם יהודים.
במהלך שנות מלחה"ע ה II נרצחו יותר מ 6 מיליון אנשים, שמתוכם למעלה מ 1.5 מיליון ילדים, רק בגלל שהיו שונים במוצאם האתני.
רק לפני בערך 67 שנים (אם נניח שרצח היהודים התחיל ב 1941), נרצחו על אדמת אירופה בידי אנשי הגזע העליון והנהור בני עמינו.
הגרמנים, שהחליטו שליהודים אין מקום בעולם, החליטו בוועידה אחת למצוא פתרון לבעיית היהודים באירופה.
לצורך המטרה הוקמו 6 מתקנים ברחבי מזרח פולין: בלז'ץ, סוביבור, טרבלינקה, מיידאנק, בירקנאו וחלמנו. בנוסף למחנות נרצחו היהודים גם ביערות ובגטאות ובכל מקום שהגרמנים חפצו בו.
בפוסט הזה איני בא להגיד לכם: יימח שמם של הגרמנים. אני לא מאמין שעמים אחרים היו פועלים אחרת באותה סיטואציה, נורא פשוט להאשים בכישלונות של המדינה את הגורמים הזרים ויוצאי הדופן שלא משתלבים בחברה, לפחות למראית עין (קחו לדוגמה את הערבים אצלינו או הנוצרים בלבנון או אפילו את השחורים בדרום ארה"ב). אך אם זאת איני בא לצאת להגנתם של אותם פושעים בעלי מוחות מעוותים שציוו על מעשי הזוועה.
כל מה שאני מבקש לעשות זה להנציח את זכרם של הנספים ממשפחתי:
Sebok Bela, Klari, Evi, Ocsi - Oradea, Romania
Weidenfeld Karoly, Malvin, Lacsi - Hungary
Konigstein Yosef, Adolf, Menyhart, Tomi, Jolanda - Tinca, Romania
הניצולה היחידה ממשפחת ויידנפלד, אשר ראתה את הוריה ואחיה נרצחים אל מול עיניה נספים, הכירה באושוויץ ניצול אחר, יחד הקימו משפחה וגרו בבודפשט, הונגריה. הם נפטרו לפני מספר שנים מזקנה:
ויידנפלד איצה - בודפשט, הונגריה.
מוד'יורוש לאיוש - בודפשט, הונגריה.
השאירו אחריהם בן לאצי שחי היום בהונגריה עם אשתו קאטי ובנותיו יהודית וורה.
יהי זכרם ברוך!
לזכור ולא לשכוח.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
