הפוסט הזה מוקדש לירון אחי הגדול... יש לי כמה דברים להגיד לו אבל אין לי אומץ לומר לו אז אני כותבת לך פוסט ....
אז ככה...
ירון.. אני כבר לא ילדה קטנה אני רוצה חופשיות.... אני מבינה שאתה מנסה להגן עלי אבל יש גבול.... ואתה יודע שכל פעם שנפגעתי... זה היה רק בגללך... בגלל האיומים שלך... (לא עלי) אבל ברור שאני ידע .... אפשר להוציא מבנים הכל....
אני לא באה וכותבת לך סתם כי נמאס לי... אני כותבת כי איכפת לי... כי אני רוצה שיהיה לנו קשר טוב... ומה שאתה עושה גורם לי לאהוב אותך פחות ופחות... כאילו לאיזה רמות כבר ירדת... אתה כבר מסתכל לי בפאלפון כדי לראת מי מתקשר אלי פור פאק סייק שלא תבין אותי לא נכון... אני אוהבת אותך ואני חושבת שזה שאתה שומר עלי זה סבבה אבל יש גבול... ואני כל פעם נפגעת לא מאף אחד אחר אלא רק ממך... אם לא הייתה מגונן כל כך הייתי כשיו הרבה יותר מאושר... בגללך 2 אנשים שאני אהבתי יותר ממה שחשבתי שאני יכולה לא היו איתי... וזה היה בגלל שאיימת עליהם... ובגלל שהם פוחדים ממך והם לא רוצים לפגוע בך.. ומזה שהם לא רוצים לפגוע בך הם בסוף פוגעים בי... אתה צריך להבין שאני יכולה לטפל בעצמי ואני בחיים לא יתן לעצמי שינצלו אותי... כל החברים שלך אומרים לי שהם פוחדים שתראה אותנו ביחד וזה כבר מלחיץ אותי... הם לא יכולים לבוא אלי כי הם מפחדים שתהיה בבית.. הם לא רוצים אפילו להתקרב לבית איתי... ה ממש מלחיץ.. מה אתה עושה להם???הם אומרים שאתה מאיים עליהם במכות וזה... בקיצור אני כאן בשביל להגיד דבר אחד... אני רוצה שתפסיק ואם לא תפסיק אז לפחות תוריד לחץ.. אתה יודע טוב מאוד ש- 2 האנשים האלה הם אנשים טובים.... ושאתה אוהב אותם מאוד אז מה הבעיה שגם לי תהיה אהבה???... בבקשה תענה לי ירון
=[ ביי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
