זה הזמן, אלוהים, לדבר, זה הזמן כי הזמן שלנו אוזל.
זה הזמן לשלוח אלינו את המלאכים השקופים שלך.
השמש יורקת אש, העננים מתבלבלים ונכנסים אחד בשני.
זה הזמן, אלוהים, להגיד את מה שיש לך להגיד,
להגיד את הגיהנום ואת גן-עדן.
שלח אלינו את האישה שתנשק לנו באמצע הרחוב.
אלוהים של הברקים והרעמים,
של הגשם הרטוב והשמש הבוערת, של החיים שלי,
של החיים של החתול שמיילל מתחתי,
שרוצה לאכול לי את הסיגריה,
שנבהל מהעשן שיוצא לי מהפה,
שבורח ממני.