תמיד החשבתי את עצמי כבן אדם חסר מזל, או לפחות אחת שהמזל לא מאיר לה יותר מידי.
הרגשתי כאילו מרפי תמיד פה מאחורי הפינה ואין שום סיבה שמשהו יסתדר לי כמו שצריך.
אבל בזמן האחרון אני מתחילה להרגיש כאילו אחרי הכל, יש לי כל כך הרבה מזל.
יום חמישי אחד אחרה"צ, יצאתי מהבית בלי מיטרייה, בלי עלינית ועם נעליים שטחות. ביציאה מהבית שאלו אותי אם זה לא נראה כאילו הולך לרדת גשם
ובשיא הביטחון אמרתי שלא כי אין בכלל עננים בשמיים. והופ באמצע הדרך תוך שניות ספורות התחיל לו מבול.
החוויה הזאת משום מה הביאה אותי לחשוב על המזל שלי. עכשיו אתם בטח חושבים איך מזה שדווקא כשאין לה מיטרייה כשיורד גשם
היא הגיעה לזה שכן יש לה מזל?
זה בא מהדברים הכי קטנים ועד הדברים הכי משמעותיים.
יש לי מזל שכשהגשם התחיל לרדת הייתי מתחת לגג של התחנת אוטובוס.
יש לי מזל שהצלחתי להידחף לאוטובוס מב"ש לת"א ישר כשהגעתי לתחנה.
יש לי מזל שלא תפסו אותי על הפקרת נשק.
יש לי מזל שאני יכולה לקום כל יום בבוקר מהמיטה בעצמי.
יש לי מזל שיש לי משפחה תומכת, ויש לי מזל שיש לי חברות מדהימות בבית.
יש לי מזל כי יצא לי להכיר אנשים מדהימים בחודשיים וחצי.
יש לי מזל כי המצב הבריאותי שלי בסדר גמור.
יש לי מזל כי אני יכולה להנות מהשמש של היום.
הכי חשוב, זה שיש לי מזל כי זה עניין של השקפה.
אם אנחנו נבחר להסתכל על הדברים שכן מסתדרים וכן מחייכים אלינו נראה כמה שאנחנו מזליסטים.
אם נבחר להתעסק בכל מה שמתפקשש (ובאמת שלא חסרים לי דברים כאלה בחיים) נמנע מעצמינו את האפשרות להנות מהחיים.
אז זה אחד הדברים שלמדתי בצבא, חוץ מזה גם מצאתי בעצמי צד נורא רגוע.
אם לא דואגים יותר מידי גם כשהמשהו הולך לא טוב יודעים להסתדר איתו בצורה יותר טובה.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
