12 שנות  לימודים נחתמו ונסגרו ביום שני האחרון מאחורי .

12 שנים של סבל והנאה רבה התבגרות ושינויים רבים ... אבל זהו זה כבר מאחורי .

מפחיד , לא  חשבתי שיצא לי איי פעם לומר את המשפט הזה " 12 שנות לימוד מאחורי " זה תמיד נראה לי כל  כך רחוק

כל כך מוזר...

ועכשיו הדבר שממנו אני הכי חוששת "צבא " מסגרת שונה אנשים שונים כל אלו שהלכו תמיד מאחורי או מלפני לפתע כולם מתפצלים לצדדים שונים כל אחד  הולך בדרכו זו או אחרת.

אני מניחה שבזמן הצבא מרוב האנשים שעד היום היו  איתי ב3 שנים האחרונות ( תיכון ) תיהיה התנתקות מסויימת אולי לתמיד ואולי רק לפרק זמן מסויים .

אני כבר מתחילה להתגעגע לציחקוקים של הכיתה , להפסקות  ואפילו לעונשים שקיבלנו מהמורים על  חוסר כבוד למסגרת בית סיפרית  .

בהחלט  אתגעגע לטיול השנתים , הבריחות לחדר של הבנים  או ההפך מלחמות הכריות גנבת סוללות מהשלטים.

זה נראה אולי ילדותי בעינכם אבל בעני אלו חוויות שמקווה שלא  אשכח לעולם .

אבל עכשיו צריך להתמודד עם  העולם האמיתי .. אחרי הצבא במיוחד צריך להתחיל לעשות משהו עם  עצמך להתחיל להפנים את  העובדה שזהו... ההורים לא  היו פה כל הזמן בשבילך וצריך להפסיק עם המשפט " אמא תביא לי 100 שקלים , אמא תקני לי " למרות שהרבה  אנשים ממשיכים עם זה עד  מות הריהם..

 אבל בכל זאת איזו עצמאות עצמית מתחילה לפתע מודעות שונה ראיה שונה.

בכל מקרה כאן  אסיים את סיפורי ה12 שנים.

נעבור למשהו אחר :

החיים הממ רגילים משעממים?

 יוצא  לי בתקופה  האחרונה להכיר הרבה  סוגי אנשים שרובם לא מסתדרים אחד עם השני הממ נו  מילא..

בכל אופן..

ביי!