לאחר סידרה רצופה של טלפונים הצלחנו בקושי רב לעזוב את הסלון לכוון הדלת, יצאנו לדרך ולאחר פרק זמן קצר מאוד שני התינוקות (האחים) התנמנמו בסלקלים שלהם כשהם נראים כמו שני נקרים על עץ, ניסיתי להעיר אותם מידי פעם אך ללא הצלחה הם ענו כן כן אך מיד נרדמו שוב הדבר היחיד שהעיר אותם זה אוכל. הדבר העלה לי את הפיוז מה גם שלא היו קניות בדרך, נראיתי כמו נהגת של אמבולנס של מוגבלים, הגענו בשעה טובה לונקובר והתמקמנו בבית מלון שאני מאחלת לשונאים שלי לישון שם.
יצאנו לצפות בליויתנים כששלמה כמובן דואג לאוכל, הוא הגיע עם שני סלים מלאים באוכל: עויפס, נקניקים, לחמניות ועוד, מיד בתחילת ההפלגה השקיות עפו אחרונית וכל נוסע קיבל את מנת חלקו, מנת חלקי היו מפיות נייר שעפו עד לסקיפר שישבתי לידו בושה כזו לא היתה לי מזמן, ממש אסייתים, צפינו בליויתנים ושלמה כהרגלו התלונן החליט שאלה פלסטיקים וקרפיונים שהושלחו ע"י יזם אמריקאי כדי לגבות עוד כסף. לאחר מכן טיילנו בושארד גרדן גן פרחים וצמחים מרהיבים ביופיים. חזרנו לספינה להפלגה של שעה וחצי וזכינו לראות חלק מהזוהר הצפוני שזה מראה מדהים השמיים היו מוארים ואדומים עד 11 בלילה. יצאנו לכוון סיאטל כשהתינוקות ערים כל הדרך ושלמה אפילו הצליח לנהוג בחלק מהדרך כל הכבוד לו.
להתראות חמודים
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
