שלום שלום.
אייזה יום גשום בחוץ. וברדיו כל הזמן שירים על אהבה. גם כן יום אהבה. בטוח יש אייפה שהוא בעולם יצורים ממין אחד אינטליגנטיים מספיק כדי לצחוק עלינו, האנשיםולהגיד-הטיפשים הקטנים, מה שיכול לשמח אותם.או להעציב.
שיהייה. קופידונים זה גזעי.
היום הלכתי לי בגשם אל הקופת חולים, כשלפתע נתקלתי בשכן, סבא'לה חביב. הוא כמובן שאל בקול תמוה, מדוע אני בלי מטרייה.עניתי, שאין לי מטריות בבית והשכן הביע דאגה ועשה נו נו נו עם האצבע.המשכתי בדרכי המפותלת.
כשחזרתי הבייתה גיליתי להפתעתי מטרייה גדולה ואדומה נחה לי בחדר. מסתבר, שהשכן החליט לצ'פר אותי במתנה צנועה, מטרייה. שלא אלך וארטב בגשם.
אני שונאת מטריות באופן כללי אבל את המטרייה הזאת אני אוהבת..
באותה ההליכה לקופת חולים עצר לידי אוטו גדול והציץ מתוכו ערס שחום וחייכן ושאל אותי איך מגיעים, לקופת החולים. האמת, שאני חושדת שחוויתי טראומה קלה בילדות ומאז יש לי בעיה- אני לא מבדילה בין שמאל לימין.לא לצחוק עליי.
בקיצורר, ניסיתי להסביר לאיש שבאוטו בעזרת פיתולים שונים בידיים איך להגיע לקופת החולים, וכמובן צחקתי על עצמי תוך כדי. האיש הבין, צחק וצעק לעברי בחיוך שחום, לא נורא, העיקר שאת מאושרת.
ציוטו קריין רדיו: ..ואל תשכחו את ההבדל בין חיבוק לחינוק.."